על השיטה

מאמרים

שיטת אלכסנדר ו/או טכניקת אלכסנדר

יוסק'ה אדמוני

מבוא

כל דבר בעולם ובחיים ניתן לבחינה ולהגדרה בהתאם לזווית הראייה של המסתכל (רקעו, השקפת עולמו ואופיו) כך גם שיטת/טכניקת אלכסנדר ומלמדיה.

האם אנו מורים ומחנכים לערות ומודעות התפקוד, או מטפלים בליקויי השימוש בגוף.

הנה כמה הגיגים שלבטח גם מעסיקים מורים אחרים ואולי יתרמו לגיבוש עמדה ברורה בנבכי התפיסות השונות על מהות עיסוקנו.

מטפלים, או מורים

אנו נשאלים ע"י הפונים אלינו שאלות שונות כמו:

"שמעתי שאתה מטפל בטכניקת אלכסנדר"
"האם השיטה שאתה מטפל בה טובה לכאבי צוואר, ראש, גב, כיב קיבה וכו'...?"
"הטיפול הוא קבוצתי כמו התעמלות ?"
"הרופא המליץ לי לקבל טיפולים בשיטת אלכסנדר"

כל הפונים מחפשים תשובה לבעיות רפואיות (כאבי גוף לסוגיהם) ואנו נבוכים ואומרים שאנו לא "מטפלים" אלא מורים (ברגע זה כבר הפסדנו חלק מתלמידינו בעתיד) ומנסים בשיחה טלפונית להסביר את עיקרון ה"חינוך מחדש", ה"שימוש הנכון" ועוד...

מצבנו באופן פרטי, וכעמותה באופן כללי, שאנו מציעים "סחורה" שלא מבוקשת לעומת "הדרישה" לתוצאות מיידיות ומוחשיות.

משום כך "התכופפנו" והסכמנו להיכלל במסגרת "עמותת גג לרפואה משלימה". מהיום אנו אמנם לא מצהירים בגלוי שאנו "מטפלים" ושיטת/טכניקת אלכסנדר אינה בהגדרתה "רפואה אלטרנטיבית" ובמקרה הטוב, אומרים שהתוצאות מדברות בעד עצמן ומביאות ל"שיפור התפקוד" – במילים אחרות – לריפוי הליקויים שהיו. נכנסנו אפילו לקופות החולים "ללמד" (לשיטתנו) ולרפא כפי שמגדירים אותנו המעסיקים והמטפלים.

אינני רואה רע בכך כלל וכלל. אני מסכים להרבה פשרות כדי להביא את השיטה שלנו לידי ניסוי בקהלים רחבים יותר, כי המטרה שלנו היא להרבות תורה ולהפיצה ומי שכבר מתנסה ולומד הוא כבר נציג טוב שלנו ומצטרף לממליצים עלינו.

לכן, אנו מטפלים בשיטת ההוראה והחינוך. "כדי לבלוע את הגלולה" בקלות, להלן כמה מילים נרדפות למילה "טיפול": דאגה, טיפוח, החזקה, השגחה, התעסקות, חינוך, סיגול, עיצוב, עשייה, פיקוח, פיתוח, פעילות, שימת-עין, ריפוי, שמירה, תרגול ("מילה במילה", איתן אבניון).

אנטומיה על מה ולמה

אנו עובדים (אגב, למה אנו משתמשים במונח "עובדים" ולא "מתרגלים") עם/על גוף האדם שהוא יצירת פאר עלומה ופלאית מבלי לדעת אנטומיה מדעית, מבלי להכיר שמות וצורות חלקי הגוף, הדבר לא מפריע לנו להעביר את מסר האיזון, הכיוון, ההפחתה בהחזקה וההשהיה, התפקוד הראשוני עם הצוואר החופשי. אולם, הרחבת ידע והעמקתו לא הזיקה אף פעם לאיש.

יש לנו המון ניסיון מצטבר שכדאי לציין אותו כמעטפת חיונית ש"הרפואה המשלימה" לא יודעת אותה ושהיא מאפיינת את הוראת השיטה שלנו.

כשאנו משכיבים את התלמיד על השולחן, הוא מתבקש להמנע מלהפעיל את השרירים הרצוניים שלו. הבאת התלמיד למצב מאופס שבו "קווי התקשורת" ממרכז הבקרה (הכוונה למערכת העצבים המעבירים לגוף הוראות תפעול) אינם "תפוסים" בכך הם פנויים לשימוש הנוסף שיש בהם והוא "קליטת התחושות". ניצול הקו הזה נעשה על ידינו "לשדר" למוח את האיזון ו"הקו ההתחלתי" של הפעילות והתפקוד הנכון.

אני אומר לתלמידי "כשאתה פועל ומנצל את הקו אינך יכול לקלוט היטב את מה שמשודר אליך – שהוא החופש "שלפני הסערה" – ואם תדע להכיר את ההתחלה תאפשר (ע"י השהייה – inhibition) לפעולה (שמוחך יחליט לבצע) להתבצע במכניזם הכי "נקי" מכוון וזורם.

מאחר ומוח הוא "מחשב" בעל תחכום רב – עוצמה, עלינו "לשדר" לו גירויים מונחים שיחזירו אותו למצב "נקי" מהגירויים שהוא ספג וסופג בהתנהלות היומיומית השוטפת.

אנו חוזרים ואומרים לתלמידים "אפשר/הנח לצווארך להיות חופשי" תוך כדי הנעת הראש בטונוס הכי שקט וחופשי שניתן ומבקשים ממנו "להיזכר" בתחושה הזאת כשהוא עם עצמו ומנחה את עצמו עם הזיכרון של החופש הזה. מאחר שמוחנו הוא גם מכשיר המסוגל "לשחזר" זיכרונות מכל הסוגים (מגע, טעם וגם ריח).

אנו מאפשרים "להקליט" למוח התלמיד את החומר הרצוי. (אני מציין לתלמידים, תוך שכיבה על השולחן, שיחושו את "הרומן בינם לבין "השולחן" ויזכרו זאת בשעה שהם עומדים והולכים, שיש להם שולחן וירטואלי מאחור "להשען" עליו ולא "ליפול"). את "ההקלטות" הוא יוכל "להשמיע לעצמו" בכל עת שירצה.

אנו יודעים היטב להמחיש לתלמידים את התחושה הנפלאה והחשובה שהמפרקים שלנו מחברים את הפרקים (האיברים), אבל אסור שהם יהיו "דבוקים" והם חשים בתהליך הלמידה איך הגוף מתפקד קל יותר כשאנו פועלים לא כרובוט, אלא מאפשרים לכל חלק וחלק בגוף להגשים ולמלא את ייעודו. (אני מציע לתלמידים לחוש את המשקל הטבעי של כל איבר ואיבר, כאילו שהשולחן הוא המשקל וכך המוח "מזהה" את החלק ותפקידו) כל זה מאפשר להם לתרום את חלקם המיוחד והייחודי בהרמוניה של כל הגוף (להפך מהמצב הרגיל שבו כל החלקים פועלים אחד נגד השני).

אנו מלמדים שהגוף "מאותת" לנו (ע"י כאבים – בתחילה קלים) שהוא לא מרוצה מתפקודנו וכשאנו מתעלמים (וזה קורה אצל רובנו) הוא "מתאונן" ביתר כאב עד כדי "קריסת המערכת". לכן אנו מלמדים את תלמידינו שאם נחוש ונבחין "בעשיית היתר" של הטעויות ונפחית בהחזקה – נחזור למצב מאוזן של שיווי משקל פיזי ונפשי.

אנו בהחלט מעריכים ומוקירים את הרפואה הקונבנציונלית, ומודעים לכך שהיא מנסה ומצליחה בדרכיה להחזיר את תפקוד הגוף למצב תקין. אבל, היא לא מחנכת לשינוי בהתנהגות. היא מקלה לזמן מוגבל, כמו רוב התרופות המבוססות על הרגעה.

סיכום

הרפואה הקונבנציונלית תמשיך לסייע בהתגברות על מתקפות וירוסים, אפידמיות שונות, תאונות ופצעים ואנו נמשיך בדרכנו להגביר את ערות האנשים ומודעותם בשימוש ותפקוד נכון כפי שהטבע ברא אותם.

הלוואי שהיינו מצליחים "לשתול" במוחם של תלמידינו "חיישן" בדומה לזה הגורם לאדם לחוש רעב (שגם הוא סוג של כאב) ו"לפתור" את הבעיה. כך הם יוכלו לחוש את איתותי "השקיעה" ולשחרר אותה מבעוד מועד.

בחזרה לרשימת המאמרים

לראש הדף