| מחקרים | | | על השיטה | | | על האיש | | | | | המורים | | | גלריה | | | קישורים | | | מפת האתר | | | צור קשר |
|
ארגון המורים
ביטאון מס' 2 - אוקטובר 1993 תוכן העניינים:
חילופין בתפקיד היו"ר המערכת מודה לשמואל על כל מה שעשה לארגון ולכל נושא הטכניקה בארץ ומאחלת לו עבודה פוריה בעתיד. לגדעון הצלחה בתפקידו החדש. היות ושמואל עדין לא כתב בעלון אני מרשה לעצמי לפרסם בעלון קטע ממכתב ששמואל כתב למורים לרגל סיום תפקידו. ולחזק פעם נוספת נושא שלדעתי יש לו חשיבות מרובה ואולי ראשונית וגורלית להמשך התפתחות הטכניקה. ציטוט מתוך המכתב: "הגידול בהיקף והתנאים המשתנים מחייב פעילות מוגדרת משני הכיוונים:
ההסבר שלי למעוט המפגשים אשר עליו כותב שמואל כי "בנפשנו הדבר" הוא בקושי שמובא להל"ן בהקבלה שמצאתי בספר "הלב והמעיין" / מיכה אנקורי. "כשהתעורר מן החלום לילה לפני המפגש אמר לעצמו אם לא ארד מעץ שטיפסתי עליו הם לא ישמעו אותי מאותו רגע גברו חששותיו בקשר לכנס". הנושא הראשון שהועלה בכנס היא תחושתם של המשתתפים סביב העובדה שהם פסיכולוגים ולוקחים חלק בקבוצה כמטופלים. שאלות כמו, המקום והגובה שאתפוס בקבוצה, קיבלו מקום חשוב כמסתבר בהרהוריהם של המשתתפים בימים שקדמו לפגישה. אין זה קל לפסיכולוג לעבור לכורסא השניה ולחשוף את חולשותיו. הדיון במסגרת הקבוצה העלה את תחושת הריחוק והניכור, שהיא תוצאה של עיסוקם בשאלת מעמדם בקבוצה, הם הבינו כי בלעדי מידה של צניעות לא יוכלו להיפגש ולהתפתח והדבר עזר לו ולקבוצה לרדת מין העצים ולהיפגש!. מאיר עמית דברים שנאמרו במסיבת סיום של שלוש שנות לימוד ט.אלכסנדר. תשנ"א י"ג בתמוז אינני מתכוונת למנות את כל הטוב והמועיל שהעניקה לי הטכניקה, גם לא אפרט עד כמה מסביר פנים בית הספר של שייקה ולינדה וכל מוריו: אורי, מאיר, גדעון וכל יתר המורים המבקרים. יש לי להכריז בקיצור: בבית הספר הזה אתה זוכה לחוש כי זה ביתך, חופשי – חופשי ! כמדומני שזו המתנה החשובה ביותר שמוסד כלשהו ובמיוחד מוסד לימודי יכול להעניק לתלמידיו. אין ברצוני לספר שוב איך הגעתי לטכניקה, מדוע החלטתי סבתא זקנה, לקבל על עצמי משטר של לימוד עם כל הקשיים הגופניים והנפשיים עליהם צריך להתגבר ולצעוד קדימה. ברצוני להגיש לכם ממרה אחת מפרקי אבות של גדול חכמינו הילל הזקן. אולי גם בכם זה יעורר מחשבות ואולי רעיונות על הקשר והרקע המשותף לעבודה שלנו:
כאשר נשאר לי רק להודות מעומק הלב לכל המורים ולכל התלמידים שתמיד התייחסו אלי בהבנה ובסובלנות ובעיקר בחיבה רבה. אני בטוחה שכל הטוב שהעניקו לי ישא פרי ולהם יגמל כפל כפליים. פריבה לוי המילה והשיטה אמרו חז"ל תרגום לפעמים משכיל ולפעמים מכשיל וביחוד משפה לשפה. זאת אני כותב בהתיחסות לתרגום המילה Right – נכון. למעשה אפשר לתרגם Right לצודק, נכון , אמיתי , ישר, הגון, מתאים ימני, צדק, זכות. השימוש במילה "נכון" בתרגום מוציא את הרעיון היחסי שבשיטה והופכת אותה לשיטה מוחלטת לומר כיוון נכון משכיל, מתאים להתיחסות לדבר קבוע, שאינו משתנה כמו למשל: כוון צפון אשר מראה את כוון כוכב הצפון הקבוע תמיד באותו מקום ואינו משתנה. יש כוכבי שבת מקומם תמיד קבוע (כוכב הצפון) יש כוכבי לכת מקומם משתנה במסלול קבוע (ארץ) ויש כוכבי שביט אשר מסלולם אינו קבוע ואינו חוזר על עצמו, ואף על פי כן, אינם מתנגשים בכוכבים אחרים. בזמנו השויתי מורה בכיר לש. אלכסנדר לכוכב שביט ועדין מחזיק בדימוי זה. כוכב שיש לו מסלול משלו וזנב שבעזרתו מכוון עצמו. זנב: אלה התלמידים שלו שנותנים לו את היציבות בתנועה כמו כל זנב. הזנב מורכב מכוכבים קטנים. וקורה מפעם לפעם שאחד הכוכבים מזנב שביט בוחר מסלול משלו והופך כוכב שביט בפני עצמו ואוסף לעצמו זנב ליצוב התנועה. ידוע באווירודינמיקה שזנב גדול מדי ליצוב התנועה מוריד ומפחית את יכולת התימרון מוריד מהמהירות ומגדיל את אפשרות ההיזדקרות מאיר עמית אספקטים סטטיסטיים כלכליים שיווקיים ופרסומיים בהוראת טכניקת אלכסנדר בישראל - איל תור ברצוני להודות לציבור המורים ששיתף פעולה עמי בעבודתי. מבוא בשנת 1981 בהיותי חייל קרבי בן 19, החלו להופיע במהלך האימונים המפרכים, כאבים עזים בפרק ירך שמאל. לא עבר זמן רב והתחלתי לצלוע על רגל זו באופן קיצוני ביותר. לאחר סדרת בדיקות וצילומים נשלחתי לפרופסור חיים שטיין, ראש המחלקה האורטופדית ב' בבית חולים רמב"ם לצורך קביעת תהליך הטיפול והשיקום. הרופא קבע כי במהלך שרותי הצבאי הוחמר משמעותית תהליך שחיקת הסחוס בפרק הירך. תהליך זה החל כנראה עוד לפני הגיוס אבל ללא כל סיפטומים שהם. לאחר מספר פגישות מעקב עם הרופא ואישפוז של מספר שבועות בבית הבראה צבאי, מסר לי הרופא על שתי חלופות אפשריות לטיפול: האחת, כך אמר, תדרוש ניתוח שיכלול ניסור עצם הירך וקיבועו מחדש, בהמצאות שני מסמרים בזוית שונה במקצת מהזווית הנוכחית כך שהלחצים המופעלים על פרק הירך יהיו על אזור אחר של הפרק. חסרונה של חלופה זו היו משך זמן ההחלמה הארוך, הכאבים הקשורים לתהליך והחשש שגם לאחר הניתוח ימשכו הכאבים במידה לא מועטה. החלופה השניה היתה מסתורית למדי: קיימת אפשרות נוספת העשויה לפתור את הבעיה, אמר, "אינו יודע מה טיבה אבל מטופלים שלי שסבלו מבעיות שנבעו משימוש לקוי בגוף, ואשר הגיעו ביוזמתם לטיפול בשיטה זו, הראו סימני החלמה מפתיעים. השיטה אינה מוכרת עדיין על ידי משרד הביטחון, הואיל ומדובר ברפואה אלטרנטיבית, ואולם חיל האוויר למשל אימץ את השיטה לצורך טיפול בטייסים הסובלים באופן שכיח מכאבי גב הנובעים מהלחצים המופעלים עליהם במהלך הטיסה. לשיטה קוראים טכניקת אלכסנדר, וגם אם אינה עוזרת במקירם מסויימים בוודאי אינה יכולה להזיק. למותר לציין כי בשלב הראשון בחרתי בחלופה זו למרות ההוצאה הכספית שנאלצתי להוציא מכיסי בגלל עובדת היות השיטה לא מקובלת על מהב"ט. לאחר כעשרה שעורים בני חצי שעה עד ארבעים דקות עם אחד המורים הוותיקים בארץ, שייקה המרלין מת"א, הפסקתי לצלוע לחלוטין. עוד עשרים או שלושים שעורים והכאבים בפרק הירך פחתו עד לרמה בלתי מורגשת כמעט. סיימתי את שרותי תוך תיפקוד פעיל מלא למעט הפעלת לחצים קיצוניים על הגב או הרגליים. פרופסור שטיין, לאחר שבדק את חופש הצנועה בפרק הירך עמד על אי הופעת הכאבים ובדק את צילומי הרנטגן, קבע כי הטיפול הצליח ובכל מקרה ניתוח לא היה מביא לתוצאות יפות כל כך מבחינת כאבים וחופש תנועה של הפרק. לאורך שנים המשכתי לקבל שיעורים בטכניקת אלכסנדר בערים ובמסגרות שונות בהתאם למקום מגורי, על מנת להמשיך ולשפר את השימוש בגופי וללא קשר ישיר לבעיה במפרק הירך. לאחר מספר שנים החלטתי שברצוני ללמוד בירושלים והמגמה היתה ללמוד מקצוע אקדמאי שעניין אותי מחד, וללמוד הוראת טכניקת אלכסנדר מאידך. מטרתי בלימודי הוראת הטכניקה היתה לחוות את השיטה באינטנסיביות של שלוש שעות ביום, חמישה ימים בשבוע, משך שלוש שנים. אין לי ולא היו לי כוונות להתפרנס ממנה. לקראת תחילת השנה פניתי למר שמואל נלקין, מנהל הקורס הירושלמי להכשרת מורים, והתלבטתי עמו אם האם ללמוד קודם טכניקת אלכסנדר ואח"כ להתפרנס ממנה במהלך לימודי האקדמאים או להפך. להפתעתי, ומתוך ראיה מפוכחת של המציאות, המליץ לי מר נלקין להשלים בראשונה את לימודי הכלכלה ומנהל עסקים ורק אח"כ לפנות לטכניקת אלכסנדר וזאת בגלל העובדה שמורים רבים לא מצליחים להתפרנס מהטכניקה. היום, לאחר שנהגתי בעצתו, עם סיום לימודי בקורס להכשרת מורים בטכניקת אלכסנדר ולקראת סיום לימודי התואר השני במנהל עסקים החלטתי לבדוק אספקטים דמוגרפיים, סטטיסטיים, כלכלים ושיווקיים בהוראת טכניקת אלכסנדר בישראל, תוך תקוה שיהיה בעבודה זו כדי לעזור להבין בעיות הקשורות להפצת הטכניקה בקרב קהל הלקוחות הפוטנציאלי בישראל ואת הסיבות לאי היכולת להתפרנס מהטכניקה. מבוא לימודי טכניקת אלכסנדר דורשים השקעה רבה. הם אינטנסיביים, ולפני שבתי הספר להכשרת מורים בארץ ובעולם הם בתי ספר פרטיים, עלות הלימודים גבוהה ביותר. בארץ פועלים שישה בתי ספר, בירושלים,ת"א וחיפה. עלות הלימודים וחלוקת הזמן (כ- 15 שעות שבועיות) דומים בבתי ספר השונים ועומדים על 600 ₪ לחודש, שנים עשר תשלומים בשנה. סך כל ההשקעה הכספית בלימודים עומד על כ- 21,600 לשלוש שנות לימוד (נכון למאי 1991) כשעלות זאת לא כוללת הפסד הכנה אלטרנטיבית בשווי כל שהוא עד מקסימום של עשרה חודשי עבודה (שלוש שעות ביום x 3 שנים = 9 שעות ביום, חמישה ימים בשבוע משך 10 חודשים בשנה). ניתן לפיכך לאמוד כלכלית את עלות ההשקעה בלימודי הטכניקה, ואולם לא ניתן באותו האופן לאמוד את פונקצית "החזר ההשקעה". העוסקים הטכניקה פונים ללמודים בקורסים להכשרת מורים בראש ובראשונה בגלל שלימוד אינטנסיבי זה ישפר את תיפקודם ואת איכות חייהם, ולהשפעות חיוביות אלה אין מחיר. לכאורה, ניתן היה להסתפק במשפט הנ"ל ולנוח על זרי הדפנה. ואולם, תשובה זו לא מניחה את דעתם של העוסקים בטכניקה: ראשית, גם תלמיד שהוסמך כמורה לא יוכל ל"שמור" על שימוש נכון בעצמו אם לא יפעל תוך מודעות מתמדת ויום יומית. הכלי היעיל, הנוח המחייב והאחראי ביותר למימוש מטרה זו הינו העברת שעורים לתלמידים. מורים שלא יתמידו בהעברת שעורים לתלמידים. מורים שלא יתמידו בהעברת שעורים, ניתן לאמר בהכללה שתועלתם מ"ההשקעה" תקטן, ושיכולתם להמשיך ולהתפתח תאבד. חשוב לציין שתנאי הכרחי להתפתחות הפרט בטכניקה אך לא תנאי מספיק. ישנם תנאים נוספים כהשתלמויות מורים למשל. שנית, בין הפונים ללימודי הוראת הטכניקה נמצא גם צעירים, חסרי מקצועות אלטרנטיבים או בוגרים בעלי שאיפה להסבה מקצועית. אלה וגם אלה מעונינים ומצפים להתפרנס מהוראת הטכניקה עם סיום לימודיהם. למרות האמור, מקובלת על העוסקים בטכניקה האימרה "אין עבודה" או "אין תלמידים"כאילו מדובר על משרות פקידות או ייצור בסקטור הציבורי (היינו משרות שניתן לייצר). אם אכן כך הדבר, נשאלת השאלה מה עשו אותם מורים על מנת להגיע לאותן אוכלוסיות פוטנציאליות לשימוש בטכניקה, והאם יש פרופרציה בין ההשקעה הכספית, הפיזית והנפשית שהשקיעו בלימודיהם ההשקעה שעשו באיתור תלמידים. הממצאים העיקריים מתוך 67 העונים רוב הנשאלים הינם נשים (71%), ההשכחה הינה תיכונית ומעלה (98%), הלימודים היו בירושלים (44.7%), והותק בהוראה נמוך (עד 5 שנים). רוב העונים עוסקים בטכניקה, לא בבתי הספר, וברמה של עד 20 שעורים בשבוע. המחיר לשעור של 50% מהאוכלוסייה הוא עד 30 ₪ ושל 87% ממנה עד 40 ₪. 52% מהעונים היו רוצים להתפרנס בלעדית מהטכניקה, ורק 10% משתכרים בין 2000 ₪ למעל 3500 ₪. בכך מאומתת ההשערה האומרת ששונות ההשתכרות מהטכניקה גבוהה. שכיחות אפסית של מורים נמצאה באזורי רמת הגולן, כנרת, שכם ושומרון, ים המלח ואילת והערבה, אך קיימת נכונות של המורים לנסוע בממוצע 55.11 ק"מ על מנת לתת לפחות 4 שעורים לפחות. 45% מהעונים לא ביצעו כל פעילות פרסומית (מלבד "פרסום" מפה לאוזן) בחמש השנים האחרונות וממוצא הפרסום למשיב (57 משיבים) עומד על 93 ₪ בלבד. רוב המשיבים מסכימים שהדרך היעילה לאיתור תלמידים חדשים הינה עבודה נכונה (ראש לפנים ולמעלה...) עם התלמידים הנוכחיים, ואולם דרך זו רחוקה מלהיות מספקת. הרצאות מבוא, פרסום בחנויות טבע, בבתי ספר, בקרב רופאים ועוד, היו חלק מההצעות של המורים לגבי אופן ההגעה לתלמידים אך רוב הנשאלים, לא ענו על האלה מהי לדעתך הדרך היעיל ביותר לאיתור תלמידים, או רשמו "לא יודעים". מהמחקר עולה כי אלה שביצעו פרסום כל שהוא ובהתמדה, הכנסתם מהטכניקה, באופן מובהק גבוהה יותר ממי שלא ביצעו פרסום. בסוף המחקר מופיע פילוח של אוכלוסיות היעד לטכניקה ומובילי דעת הקהל לאותה אוכלוסיה ומספר המלצות. אני תקוה שיהיה בעמודים אלה כדי לעזור לאלה המעונינים לאתר תלמידים באופן פעיל. איל תור שיטה לימודית ולא טיפולית בזמן שאנו מציגים את השיטה כלימודית מתברר לי כי שומעי מבינים את הלימוד בצורה המוכרת והמקובלת להם. ולכן אני מוסיף ואומר שהשיטה באמת לימודית אבל לימוד הדומה יותר ללימוד לרכב על אופניים ולא דומה ללימוד היסטוריה ואז אני מסביר מה ההבדל העיקרי בין שתי צורות הלימוד. ללמוד היסטוריה: זה למסור אינפורמציה ואחר כך לבדוק באם נקלטה בזיכרון: מבחן. עיקר פיתןח הידע והזיכרון. ללמוד לרכב על אופניים : זה לעזור לתלמיד לגלות איכויות שקימות בו (מנגנון איזון דינמי) להניע קלות את הכידון של האופניים בכדי לא ליפול. בכדי שנעיז ללמד מישהו לרכב על אופניים, אנחנו צריכים קודם לדעת לרכב לבד (לגלות את האיכויות האלו בנו ולממש אותם הלכה למעשה) ולגלות שאין זה כה מסוכן, ולהזהיר מפני הסכנות הקיימות (והלימוד נעשה תוך כדי תהליך). מאיר עמית הרהורים שהרהרתי כמורה טרי, או כיצד להשרד עם ראש בריא אם הרהורי יערערו משהו למישהו, יזכירו דבר – שהוא למאן דהו, יהיה זה מקרי בהחלט (ותחושת הזדהות לקויה?) שכן, מאז המצאת העכבה (Inhibition) והגלגל – אין מקריות (אולי חוץ משלושת השיעורים שנתתי ביום אחד לפני חודשיים...) לאחר למעלה משלוש שנות לימוד, קיבלתי תעודת הסמכה ו"ברכת הדרך". בדרך במהלך טיסה משווצריה לישראל, הרהרתי וסכמתי לעצמי את ה"אמצעים שבעזרתם" אני מצויד להביא את בשורת אלכסנדר ומהו "הכוון לפנים" שיביא אותי ל"מעלה". שאלתי את עצמי כיצד אוכל להורות (ולגבות...) לאחר ששמעתי מפורשות, לא פעם ולא פעמיים, שרק אחרי שלוש שנות לימוד בכיתת ביה"ס: "אתם רק מתחילים ללמוד באמת מהי שיטת אלכסנדר", ושאלות נוספות: האם ההשתלמויות החד-חודשיות יספיקו? איך אם כך נלמד, מה היה בעצם עד עכשיו? ואם לא נתחיל לעבוד לא נרוויח וממה נשלם הלאה? איזה סחרור, איפה הצוואר, איפה הכיוון.... בעצם אני לא צריך להיות מופתע ו"שקוע" כל כך שכן עד השיעור האחרון שמעתי חזור ושמוע הערות מימין ומשמאל כאילו "לא היו דברים מעולם" ויום אחד היתה לי תחושה שהכל "מכוון וזורם" על מי מנוחות (לא העירו לי) למחרת באה "הנפילה והשקיעה הגדולה" כששמעתי שאני לא "נמצא" עם עצמי ושאני "עושה". מה אני עושה, חשבתי לרגע שאני דפוק (בלחץ) ואמרתי לעצמי שלא יצא ממני מורה בשיטה (מקסימום אחזור למקום שבו כן הצלחתי – מנהל מחלקה בכיר במשרד רוה"מ). מה שבכל זאת החזיר לי את הביטחון (ונתן לי גב ארוך ורחב) היא העובדה שלא רק אני "זכיתי" להערות ו"לתיקונים", אלא גם המורים (חי נפשי!) מורים מוסמכים מקבלים הערות מאלו שהם "סניורים" מהם ובלי כל סנטימנטים ומשחקי נימוס קיבלו "יפה" את "ההערות והתיקונים וההתייחסויות" והשיטה פועלת והשיטה פורחת ואני בחברה "טובה", כי בשיטת אלכסנדר לא כל כך חשובה "המטרה" (ראה להלן) אלא ה"אמצעים" ואם המטרה לא קדושה היא מקדשת את האמצעים. רק "קשי-עורף" לא יבינו שהאמצעים טהורים ואין שום שמץ של שרץ בידי הטובלים באגם החופש האקדמאי. נזכרתי בקיפודים שיצאו לטייל ביום חורף סגריר וקר. רצו להתחמם והתקרבו אחד לשני – נהיה דוקר, התרחקו- נהיה קר. קיבלתי את מצוות "אל תעשה" של שיטת אלכסנדר, אך קשה עלי במיוחד המצווה: Going No End היא נושפת לי בעורפי כל הזמן Going End , No, No, Noהאם יהי זה "דוקר" (למישהו) אם ארצה להשתכר ממון? (ביטוי עדין להישרדות), או שיהיה זה "קר" (בחורף) אם תשחרר מהרצון הפראי – טבעי (איזה גועל נפש...) להרוויח למחייתי? אפוא הנקודה שבה לא קר ולא דוקר, אפוא זרימת האנרגיה הנקייה והטהורה, אפוא ה- כיצד אפשר לשמור שידי תשמשנה כאינפוזיות אובייקטיביות, למעבר השקט והכיוון ולא לקבלת ממון ומניתו. איך מסתדרים עם הבעיה הזאת גדולים וותיקים ממני, האם הם חיים "טוב" עם הבעיה הזאת? קר, או דוקר? ההירהורים שהירהרתי עד כה היו כאמור, "באוויר" ולאחר שנחתתי בשלום, הגיע השלב המעשי והוא: למצוא את התלמידים (מה זה?), או לגרום שהם יבחינו בי. במהרה גיליתי שעם ישראל שקוע (בלי מרכאות) בבעיות רבות וקשות ודבר אחרון שהוא רוצה (או חושב שצריך) זה "ללמוד". המילה "תכלס" (באידיש: תכלית תועלת מיידית) היא מילת מפתח. אם זה מועיל מיד ועולה בזול (או בכלל לא), שיבוא! החלטתי לפתוח סטודיו להוראת השיטה בעיר מגורי – רשל"צ והשתעשתי במשחק מילים: אהיה המורה "הראשון בראשון" (כי אין אחר). פניתי למתוכים למצוא חדר מתאים. איש מהם לא ידע מזה שיטת / טכניקת אלכסנדר. ולהלן ריכוז שלאלות והערות שלהם בענין: מה / מי זה אלכסנדר? (הגדול?) אה... כן... שמעתי משהו... זה לא (אופנה, נערות ליווי?) כן, אני יודע ... זה: היפנוזה / מדיטציה / יוגה / מכון ספורט / מסג'?) זה לא פלדנקרייז? לא שפר חלקי עם רופאים / אורטופדיים אליהם פניתי "בהצעת שיתוף פעולה" (איזו תמימות מצידי...) שחלקם שאלו אם "זה" נעשה בקבוצות, איזה מכשירים וכו'. אפילו לא נענו להזמנתי לקבל שיעור דוגמא – הם "עסוקים מאוד". אחד מהם אמר לי שאלכסנדר היה כנראה יהודי ורצה "לעשות כסף" מהבעיה הנפוצה ביותר המכאיבה למין האנושי... אף תלמיד לא הופנה אלי מכיוון זה. העירנות התחושתית שלי "כיוונה" אותי לעבר מוסדות ואירגונים חברתיים אליהם פניתי בהתנדבות להסביר את השיטה. איפה לא ביקרתי. להלן רשימה קצרה" ויצ"ו, נעמ"ת רוטרי, הבונים – החופשיים, בתי קשישים ומושב זקנים, בית המפגר ומועדון חד – הוריים. היתה לי "ערכת הסברה" וזה היה ממש בידור... (כמו למשל: אני מרצה והנה קמה לה גברת זקנה ומפלסת את דרכה אלי – תוך התעלמות מהקהל – ואומרת "תראה יונגר – מאן, פה (הצביעה על הכתפיים) יש לי שמרצן נורא גדויל, תעשה משהו שזה יהיה בסדר, אתה יכול?) כדי לסכם את הניסיון הזה, היו אמון שאלות וההתעניינות היתה רבה (כשאני אומר "המון" הכוונה מרבים) בשני מישורים בלבד: כמה זה עולה. כמה זמן זה לוקח להתרפא מ:
"פה המוקש הראשון שלך" (אני אומר לעצמי) מורה טרי (בישראל) הקהל שלך לא מעוניין ללמוד "שינוי הרגלים" שכן ההרגלים" שכן ההרגלים שלהם הם "תכלס", אין לו זמן "לאמצאעים שבדרך, או בעזרתם" הוא רוצה לראות את "הרווח הסופי" כבר, עכשיו (ראה: "שלום-עכשיו") ומה הכי חשוב – בזול! אם לא בחינם (אחרת, זה לא "מציאה"). איך מתגברים על דבר והיפוכו: לרצות – בלי ליץ, להוכיח – בלי תוכחה, לקיים את כל סוגיותיו של פ.מ. אלכסנדר – ולהתקיים. להביא את בשורת החופש והאיזון- כשאתה חופשי מחובות ומאזך החיובי. התשובה נמצאת ב"תיפקוד הראשוני" אם שם במעלה "עמוד השידרה" ואם נבחין במרכיבים מהם מורכבת היצירה הנפלאה והנשגבה הנקראת "פלא הבריאה" ונצליח להפריח בה אמונה, חופש ושחרור, אהבת – האדם, איזון ואובייקטיביות, שלוות נפש, קנה מידה וסובלנות, יושר ואמינות (יש עוד סגולות וערכים שקצרה היריעה מלציינם) ובעיקר – " עם טיפ טיפה מזל" סיכויינו להישרד כמורים לשיטת אלכסנדר – יהיו מאוזנים ומכוונים קדימה ומעלה. כל טוב, יוסקה אדמוני נ.ב השנה יוסקה נוסע לשנתיים לחו"ל ואלי הגיעו תלמידים שלו שממשיכים ללמוד בצורה מסודרת. מאיר עמית נושא הפרסום מאיר שלום, לאחר הטלפון שלך לפרסם את מכתבי בביטאון התברר לי שהמכתב לעמותה אבד לי, שמואל אמר לי שאולי הוא נמצא אצלו עדיין והבטיח לשלוחו אליך. הוא הציע לי גם להקדים דברים אלא לטקסט שלי. לאחר שכתבתי את המכתב אל מזכירות העמותה והצעתי שהנושא יידון בכנס המורים בתל אביב, ולאחר שדיון זה לא סיפק אותי, החלטתי לנסות דרך אותה לא ניסיתי בעבר, חלוקת חומר על הטכניקה לתאי דואר. ראיתי חומר כתוב שחובר על ידי מורים שונים והיה לי ברור כי החומר המגיע בדואר חייב להיות קצר יותר ופשוט יותר אחרת לא יזכה לתשומת לב, וייזרק ישר לסל. ניסיתי למרות הקיצור למצוא דרך להסביר את עיקרי הטכניקה, את החומר שכתבתי הראיתי לאנשים שונים, לאו דווקא כאלה המכירים את הטכניקה, כדי לשמוע את הערותיהם. משיחות אלה התברר לי כי הביטויים הנחשבים למובנים כגון: "שימוש בגוף", "הרגלים מזיקים", השוואות לבעלי חיים ועוד בהחלט לא מובנים. הם נשמעים מופשטים מדי ואפילו דוחים. כך שהחלטתי לחפש ביטויים אחרים במקומם. כן השתמשתי בשיטת "שאלה ותשובה", בשאלות הנשאלות בדרך כלל על ידי אנשים המתעניינים בטכניקה. הוספתי הקדמה וסיום, ברוח שאינה מקובלת בדרך כלל על ידנו, וגם זאת לאור תגובות שקיבלתי מאנשים שקראו את החומר. לאחר בירורים רבים ושינויים בעקבותיהם ניסחתי מכתב קצר ופשוט המסביר רצ עיקרי הטכניקה. הפצתי אותו לפני כשבועיים בתיבות הדואר בשיכון בו גרות 200 משפחות. בינתיים לא התקשר אלי אף אחד מן הנמענים. כל טוב, ולהתראות ומעבר לדף דבר המכתב: האם אתה סובל מכאבי גב? האם את סובלת מצוואר תפוס? טכניקת אלכסנדר תוכל לעזור לכם. איכות חיים אחרת, ללא תרופות ובקבוקים, סד לצוואר ועוד. שליטה בגופכם והנאה ממנו. מאין באים הכאבים בגב, בעורף ובגפים נגרמים במקרים רבים מלחץ בעמוד השדרה? איך נגרם לחץ בעמוד השדרה? על ידי המתח בחיינו, החזקת הגוף לא נכונה, ומאמץ יתר בפעילות היום יומית – כל אלה הופכים במשך הזמן לנזק מצטבר לעמוד השדרה. מדוע הטיפולים המקובלים עוזרים בדרך כלל לטווח קצר בלבד? טיפולים אלה מתמקדים בעיקר בכאב עצמו ולא במקור הבעיה. שהוא לחץ החוליות זו על זו. באין פתרון לבעיה זאת, הכאבים חוזרים שוב כעבור זמן מה. מהי טכניקת אלכסנדר? בעזרת טכניקת אלכסנדר ניתן להשפיע בצורה יסודית על מקור הכאב. היא איננה טיפול טיפול או התעמלות, אלא תהליך לימוד שבו תלמדו להפחית את הלחץ על עמוד השדרה שלכם. מהו תהליך הלימוד? בעזרת מורה תלמדו לזהות את אותם הרגלים הגורמים ללחץ המצטבר ולכאב. את הדרך לשינוי הרגלים אלה, ואת הדרך הנכונה להעלת הגוף. דרך זו מבוססת על יצירת נכונים בין הצואר, הראש והגב. מהי חשיבות היחסים? הם משפרים את היציבה, משחררים את הלחץ המופעל על מערכת השרירים והשלד ומאפשרים יעילות בכל פעולה בפעולותיכם היום יומיות, שייעשו ללא מאמץ ובהנאה. בתהליך זה אתם הופכים לשותפים פעילים בהחלמתכם וככל שאתם מעמיקים בו, תתגברו על הכאבים ותדעו חמנוע אותם בעתיד. היש עוד דברים בהם הטכניקה עוזרת? לתהליך הלימוד השפעה כללית טובה על הבריאות , על מערכת הנשימה ועל הרגשה כללית טובה. מדוע לא ניתן ללמוד טכניקת אלכסנדר בקבוצה ? קשר ישיר בין המורה לתלמיד נחוץ לשם מעקב מדוייק אחר עבודתו של התלמיד. מיהו המורה לטכניקה ? המורה לטכניקת אלכסנדר עובר הכשרה אינטנסיבית, יומית, של שלוש שנים. האם לא כדאי לך לנסות להיפתר מכאבי הגב ? האם לא כדאי לנסות למנוע אותם ? תנו צ'אנס לטכניקת אלכסנדר ותצאו נשכרים. בעקבות מכתבה של חוה ניר הפרסום בשיטה, נושא עדין ורגיש. לפי דעתי מאוד אישי ולכן אני טוען שאין הארגון צריך לעסוק בפרסום ולו רק בגלל הצורות השונות שבו המורים מציגים את השיטה. אני כבר כמה שנים מציג את השיטה כשיטה העוזרת לאדם לממש שינוי בשימוש שהוא משתמש בעצמו ולא מזכיר בעיות גב אלא תוך מכלול של תופעות שיכולות להיעלם כתוצאה מהשינוי. מקובל עלי דברי מורי שהשיטה הינה אבן שואבת וע"י פרסום רדוד אנו הופכים אותה לאבן רודפת. פעם אמר לי אחד ממורי: "האנשים לא צריכים לתת צ'אנס לשיטה, השיטה צריכה לתת צ'אנס להם". להלן ערכת הסברה שלי להרצאת השיטה: ערכת הסברה נקראת ע"ש מתיוס אלכסנדר 1955-1869
חמישה מאפיינים
השיטה מתיחסת לסיבה ולא לתופעה:
יותר בקרה : עירנות המלוה את התהליך מתוך הספר אל תוכך פנימה של המחברת אסתר הודו הבר-גר (איה) וברשותה להיות או לא להיות הלשון, כאשר התופעות, משתנה עם חלוף העיתים ותמורותיהן. מושגים מסוימים אובדים וכלים, אחרים צצים ומתווספים, - אבולוציה לכל דבר. אין הלשון נתונה לאדם כאיבר קפוא ומאובן, היא חיה וגמישה עד מאד ויותר משמשפיעה עליה האקדמיה, משפיעים עליה ההמונים. תקופתנו, ככל התקופות שהקדימוה, מנציחה את מהותה, את טבעה, בתוך הלשון. הבה נתבונן במשפט השאלה – מה אתה רוצה להיות לכשתגדל. מה פירושה של התיבה להיות? אין ספק בלבנו כי הבוגר נתכוון לשאול את הילד – במה הוא רוצה לעסוק לכשיגדל, אולם מובנה המקורי של התיבה להיות עמוק וחובק כל הוא. להיות – תופס את המהות כולה, להיות – זו הוויה ללא שיור, להיות יכול רק האדם בשלמותו ! מקצוע או תפקיד מהווים רק אמצעי, אשנב שבעדו תורם האדם את תרומתו לסביבתו. ללא האדם, מבלי שהוויתו כולה שותפה בדבר, נותרים כל העיסוקים עקרים וחסרי משמעות. בן התקופה החדשה, המתועשת, המופרדת לריבוא תחומי ההתמחות, אבד כליל בתוך הבליל והפיצול. הוא נבוך ומתקשה לתפוס את המציאות המורכבת והמסובכת שלתוכה נולד. על כן הוא חומק מן המכלול אל הפרט – מהיות אדם שלם להיות אדם חלקי, הוא מהווה את מקצועו, את תפקידו. התיבה להיות נתרוקנה ממובנה הקולוסלי ונותרה מגומדות ופחותה. טיפחנו לנו תבונה מעשית – להכיר את הבריות על פי חזותם ונוהגיהם. קיימות באמתחתנו תמונות סטריאוטיפיות של איש עסקים, מנהל חשבונות, חיט או עובד אדמה, ודי לנו בכך. אין אנו מבקשים להתרועע עמו כי אם להשתמש בו להסתייע על ידו. אנו מעריכים את הבריות על פי מקומם בסולם החברתי לא על פי מהותם כהווים לעצמם אנו יוצאים ובאים באירועים הומים ומגוונים, מקיפים את עצמנו בבני אדם ומכנים אותם ידידים. אנו מטפחים בעצמנו את ההרגשה שהכל אוהבים אותנו ורוצים בקרבתנו. אין בנו ההעזה לחדור את מתחת לשכלון כי לגלות את האמת של האחרים, באותה מידה שהללו אובייקטיבים לתועלתנו אנו. האדם נמנע מלראות את האמת ונמצא שוגה במחלת רדיפה שעל פי רוב אין לה מרפא עד יום המוות המוות. הוא מפטם את מחלתו, זו האשלייה הגדולה, ושוקד לעשות את "המעשים הנכונים": הוא בוחר את חבריו, את שכונת מגוריו, את מכוניתו, שלא לדבר על חליפתו, הטבק, המסעדה וכל השאר, - הכל בתואם מלא לדימוי המבוקש על פי הדגם הסטראוטיפי שבקטלוג דמיונו. שוקד הוא ללא ליאות לייקר את "סחורתו", להיות "שווה יותר". לשם כך הוא מזין מצבי תלות למען כרוך אחריו אנשים רבים ככל האפשר, למען יוכל לכזב את עצמו כי אהוב הוא על הכל. על פי רו מאמציו נושאים פרי. הוא מצליח לטפס ולהיות מבוקש, אולם ככל שהוא מטפס כן מתחזק הסנוור המעוור את עיניו מראות את המחיר ההולך וגדל שבו הוא מתחייב למען יוסיף לקיים תלות שטנית זו של האחרים בו וממילא תלותו הוא באחרים. מן הראוי שבני אדם יהיו מוכנים להקריב את חייהם למען רעיונות המחייבים את החיים, את האמת, את חירות האדם, אולם האדם מקריב את חייו, את אמיתו, את חירותו, למען השווא של דמויו. ניטשה קרא: "אלוהים מת!" ויחל ללידתו של אדם עליון, גאון רוח ובן חורין-איש אלוהים. האדם המודרני אכן שעה לקריאתו של ההוגה אך לתוחלתו, אלוהים שב להיות עובד אלילים. התהילה, הכבוד, השררה הממון הם אליליו של בן התקופה החדשה והריהו משועבד להם באותו הלהט שאבות אבותיו היו משועבדים לפסילי האבן והחימר. אולם כל עוד חי האדם שמורה בקרבו גחלת אמיתו, אפילו התכחש לה ימים רבים. סופו שהוא מתפכח משכרון כזבו, אם גם באיחור רב, לעת זיקנתו, כאשר מפאת חולשת הגוף נחלשו אף תשוקותיו. כל שכלוניו בעבר הוא מגיע להכרה כי "הבל הבלים הכל הבל". משפשט מעליו את אצטלותו, נותר במערומיו. שוב אין חולקים לו כבוד. אותם הבלים שכה הרבה לטפחם, נגוזו לפתע והוא צונח בחבטה נוראה ומהממת אל קרקע המציאות. הוא נותר בודד וריק מכל. מה רב סבלו בהכירו סוף סוף כי כל חייו עשה שקר עם עצמו ועתה שוב אינו יכול לשנות ולהתחיל מבראשית להתוודע אל מהותו האמיתית, לחשוף את נטיותיו, לטפחם ולפתחם עד היותו אילן תמיר רחב פוארות שיפה הנו לעצמו, בין אם יהללוהו הבריות, בין אם לאו. זקנה אמיתית אינה מכוערת ואינה עלובה. שהוא עלוב לעת זקנתו, עלוב היה אף בחרותו, חרף כל הסיפורים הקסומים שהוא מפליג לספר בהם. עליבותו היא עדות לחיים שהוחמצו, עדות נוראה לבחירה נוראה: העדפת המוות על פני החיים. כדי שלנות, כדי לא למות בעודך בחיים, עליך לעשות שני דברים: לעצור ולהקשיב. עצור בריצת האמוק שדבקה בך כבכל השאר. יוסיפו האחרים לרוץ, אל תמתין שיעצרו אף הם או שיקדימו לעצור לפניך. הנח להם, לעולם לא תוכל לשנותם, לא תוכל לשנות דבר אלא את עצמך בלב. את נס השינוי יכול כל אדם לחולל לבדו ובעצמו בלבד. בעודך בראשיתך, בעוד יכולתך עמת לבחור בדרך הנכונה, חשוב ושאל את עצמך, כמו לו הייתי ילד – מה אני רוצה להיות, והקשב ללחישה שבקרבך המבקשת לקרוא בקול גדול: אני רוצה להיות אני, פשוט להיות אני. מאיר עמית המטרונום השפוי נדמה היה לי שהסברתי את דברי באופן לגמרי מובן אבל הם לא הבינו אותי. חשבתי שדיברתי בטון שקט ועדין, ואילו הם שמעו נימה צורמנית, זועפת. חשבתי שלמדתי את החומר באופן מעמיק והגשתי עבודה מקיפה ויסודית, אבל היא הוערכה כשיטחית. במקרים כאלה לא ברור אם הפער בין מה שחשבתי על עצמי לבין התגובות – חוסר מודעות לגבי התנהגותי – או מ טעות או סילוף של הסביבה. בדרך כלל קל יותר להאמין שהם טעו, לא אני.
יש מצבים שבהם קשה יותר להתוכח עם המשוב של המציאות: חשבתי שרזיתי קצת, ולהפתעתי מצאתי את המחט נוטה ימינה לאזור הקילוגרמים המיותרים. גם כאן אפשר לנסות לטעון: המאזניים התקלקלו, או שנשקלתי בשבוע של הצטברות נוזלים...ואפילו עם המכנסיים המתפקעים אפשר לנסות להתווכח: הם התכווצו בכביסה... חשבתי שאני מצמצמת בהוצאות, עד שראיתי את טור החובה בדף חשבון הבנק – שחור על גבי לבן. אבל גם יכול להיות שהפקידים או המחשב של הבנק טעו, והוראת התשלום הקבועה שבוטלה ממשיכה לעבוד. הסכום שהפקדתי לא נרשם...עדיין יש מקום לעירעור. מי שמוכן לחוות באופן עמוק את הפער בין המציאות הפנימית (הסוביקטיבית) לבין המציאות החיצונית (האוביקטיבית), כדאי שיפנה אל שרותיו של המכשיר הקטן והצנוע המכונה מטרונום. המטרונום, אותה זרוע קטנה, שעליה משקולת המתנועעת מצד לצד באופן קצוב ומשמיע את הקליק – קלק שלה בקצב אחיד...הנה כיוונתי את הקצב הרצוי, לאט יותר או מהר יותר, ויש לו ערכים מספריים מפורשים המבטאים את הקצב הקליק- קלק היציב, הבלתי משתנה, ועכשיו מתחילם לפעול (לנגן, לרקוד, לשיר) בתאום הרמוני עמו. אבל מה קרה? לרגע הוא נשמע איטי, זוחל, מכריח, ממש אונס, להאיט את הקצב: ולא עובר רגע ופתאום הוא רץ, דוהר, משאיר את הזולת מקרטע ומגמגם מאחור. האם יתכן שעד כדי כך קפריזית ומסולפת התחושה שלי? הנה עכשיו אערך לקצב אחיד, ברור, יציב, מוכתב מבפנים. רק ליתר ביטחון הקליק-קלק מקשקש ברקע...אבל שוב, חזיז ורעם הוא מתעכב, משתהה במין איטיות מטופשת, או ממהר בבהילות הסטורית (לא יתכן שתוך שתי דקות אני גם אמהר וגם אפגר כל כך?! הוא מתבלבל ומבלבל, בן הכלבה, אבל הוא בסדר, זה בדוק). המטרונום יודע רק דבר אחד: לתת הקליק- קלק של קצב אחיד מדוייק להפליא, וכל סטיה ממנו היא בעיה שלנו, חומר חי לבדיקת הפער בין השעון הפנימי לבין שעון הזמן האמת. ורדה רזיאל ליקט מאיר עמית בחזרה לרשימת הביטאונים |
|||||||||||||||||||
