| מחקרים | | | על השיטה | | | על האיש | | | | | המורים | | | גלריה | | | קישורים | | | מפת האתר | | | צור קשר |
|
ארגון המורים
ביטאון מס' 15 - 2008 תוכן העניינים:
דבר היו"ר ברכותי עם צאת הביטאון החדש. עוד שתי בשורות חגיגיות עלינו לבשר בביטאון מיוחד זה: באותה הזדמנות, נבשר בחגיגיות יתרה על הוצאתו לאור של התרגום העברי של אחד מספריו החשובים של אלכסנדר. תודה לעפרה ברלך שלקחה לידיה את התפקיד המסור והחשוב לנו ולדורות הבאים. פרטים על רכישת הספר באתר שלנו: www.alexander.org.il נעמי אשל, קטע מתוך ספרו של אלכסנדר – שליטה עצמית מודעת ובונה בתרגום עפרה ברלך למורים שלום, דוגמה רביעית – 'הוא עיקם אותי' ילדה קטנה שסבלה מקשיים בהליכה הובאה אליי כדי שאאבחן את הליקויים בשימוש שלה בגופה, שהביאו אותה למצב של נכות... כאשר הדגמתי על הילדה את הצד המעשי של עבודתי התיישר גופה יחסית, ונעלמו הפיתולים והעיוותים הקיצוניים שניכרו בה היטב כשנכנסה לחדר. אבל אז הביטה אל עבר אמהּ וקראה בבעתה: 'אימא, הוא עיקם אותי!' זוהי דוגמה מאלפת להערכת תחושה בלתי אמינה ולתפיסה מסולפת שיש לאדם בכל הנוגע ל'נכון' ו'לא נכון' בשימוש שלו במנגנוניו הפסיכו-פיזיים. כאן יש מקום למחשבה לכל מי שעוסק בניסיונות לסלק פגמים פסיכו-פיזיים. על פי הערכת התחושה של אותה ילדה מסכנה, גופה העקום היה ישר, וכאשר יישרו אותו חשה עקומה. תארו לעצמכם לאן הייתה מגיעה אילו ניסתה 'להתיישר' בכוחות עצמה, כפי שעשתה תמיד וכפי שדחקו בה לעשות בתרגילי הריפוי, על פי הנחיות המורה ובהדרכתו. אין פלא שכל הניסיונות ללמדה בשיטות השמרניות עלו בתוהו! ...דבריה של הילדה הם הוכחה ניצחת לכך שבכל הנוגע למומיה – הבנתה ודעותיה היו כפופות להערכת התחושה שלה, ושאותה הערכה לא הייתה רק בלתי אמינה, אלא מסולפת ממש... אין פלא שיכולתה לשפוט מה נכון ומה שגוי במקרה שלה הייתה לא רק חסרת כל תועלת אלא סיכון של ממש להתפתחותה בעתיד. במצבים כגון אלו, ילד שלא יעבור תהליך של למידה מתקנת ושיפור הקואורדינציה במישור המודע לא יוכל לרכוש הערכה חדשה ואמינה של תחושתו, ובלעדיה תהיה התבגרותו מלווה בעוד ועוד תחושות מסולפות ככל שיחלוף הזמן. ...אי אפשר להקנות הערכת תחושה אמינה בשיטות לימוד הפונות להמונים או באמצעות הוראות והטפות מוסר. אפשר לעשות זאת רק בלימוד אישי ובעבודה אישית,... בתהליך של פיתוח המודעות. דיבור לאיברים אתי סהר מתוך הירחון "חיים אחרים" גיליון מס' 84 ספטמבר 2003 עמ' 68-65 – כתב צבי גילת בהיותי בשנה הראשונה ללימודי טכניקת אלכסנדר בקורס להכשרת מורים של אורי עשת, בשנת 2003, נתקלתי בחומר הלימוד בירחון "חיים אחרים" - בנושא: מתן ההוראות וההנחיות לגוף אשר אורי הדגיש כי יש לתת אותן בדיבור ובקול רם. במאמר מצאתי גם הקבלות נוספות לטכניקה שלנו. רוצה אני לשתף אתכם עמיתיי המורים והסטודנטים בחווייתי. המאמר מספר על יעקב אוז'לבו, יהודי צרפתי, שנתקל במאמר קטן ולא ידוע בכתבי חסידות ברסלב שבו עצתו הנסתרת של הרבי נחמן מברסלב לדבר ישירות עם איברי הגוף. מאמר זה פתח בפניו אופקים חדשים. המאמר מספר כי הרבי הורה פעם לאחד ממקורביו לדבר עם איברי גופו ולהסביר להם כי כל תאוות הגוף הם הבל. החסיד שמילא אחר ההוראות חזר לאחר זמן אל הרבי וסיפר בהתנצלות כי הוא מעלה חרס בידו: הגוף, לדבריו אינו שומע ואינו מרגיש את אל טענותיו עמו. אמר לו רבי נחמן: "התחזק ואל תרפה ידך מזה ותראה אחר כך מה יהיה עם הדיבורים הללו". ולימים תיאר המקורב כי התמיד בזה ואכן, הרגיש כי החיות, רוח החיים יוצאת מתוך כל האיברים שעימם התמיד לדבר עד כי בדברו עם איבריו הפנימיים כמו הלב למשל, נאלץ לדבר עמם בצמצום רב, מחשש פן תצא מהם חיותו ממש. מה פירוש הדבר? מה פירוש "לדבר עם הלב", "לדבר עם הרגל"? מה הקשר בין איבר גשמי לרוח חיים, וכיצד פועל הדיבור על האיבר? לאוז'לבו ללא היה ברור מלכתחילה, אך הוא ידע שרבי נחמן נשא דרשות רבות שבמרכזן האיברים השונים של הגוף, והוא נמשך אחר הרעיון לדבר עם איברי גופו. שנים של מחקר, התבוננות עצמית והתנסות הביאו אותו להבנה כי גילה שיטה שהייתה סמויה בדברי רבו, וכי יש לה שורשים קדומים אף יותר בכתבי הקודש. לדבריו, המתמיד בכך זוכה להעיר את עצמו, לעורר לא רק את גופו, אלא גם ממדים נסתרים ועמוקים יותר, זוכה להגיע לאחדות עם עצמו ועם העולם שסביבו ובלשון יהודית יותר – יוצא מגלות פרטית לגאולה פרטית. איך מדברים אל האיברים? אוז'לבו מסביר: "קודם כל צריך להכין תנאים. זהו סוג של דיבור שאינך רגיל בו והוא מחייב תשומת לב שונה. רצוי לבחור לכך מקום שקט, רצוי שהמקום יהיה מאוורר, מניסיוני האישי: כדאי להתחיל את הדיבור במצב של ישיבה ולא שכיבה, כי שכיבה מביאה לעיתים להתנמנמות. בשלב זה צריכים לחדד את המודעות לגופנו: ליציבותו, דחיסותו, משקלו. יש להקפיד להאט את מהירות התנועות, להיות מודעים לנשימה. זה לא מקרי שמילים בעברית רומזות לנו על רמות שונות של הקיום שלנו: הנשיפה רומזת ל"נפש" לגוף הפיסיולוגי. הרוח שאנחנו מכניסים פנימה רומזת לגוף מעודן יותר, "נשימה" רומזת לרמת הקיום של הנשמה ויש עוד דרגות גבוהות אף יותר. העובדה הפשוטה שאדם מסב את תשומת ליבו ואינו חושב על שום דבר אחר היא עצמה כבר תאריך ותעמיק את הנשימה. רק אחרי כן אפשר בכלל להתחיל לדבר עם האיברים". איך מתחילים לדבר? מה אומרים להם - לאיברים? "בוחרים חלק של הגוף, או אפילו איבר בודד, ומה שחשוב הוא לפנות אליו בלשון רכה ופייסנית...המטרה אינה להוכיח אותו, אלא לעורר ולקרב אותו או מוטב להתקרב אליו. תוך כדי שמשוחחים עם האיבר ראוי לנסות להרגיש, אפילו להכריח עצמנו להרגיש שמדובר באיבר חי, שופע חיוניות, מלא אנרגיה מעודנת...הגוף הוא כלי שאפשר באמצעותו להתקרב לרמות הוויה גבוהות יותר, שכלולות בו....אתה יכול בשלב מתקדם יותר לדבר עם האנרגיה המעודנת המפעילה את האיבר. אתה יכול לבקש מהאיבר לבצע את הפעולות הללו עם אותה אנרגיה. הפעם הזו לפחות התנועות הללו לא תהיינה אוטומטיות כפי שהן בדרך כלל. במובן מסוים, בדרך זו אתה "מעורר" את האיבר, ובה בעת גם מודע יותר לקיומו ותפקודו – אתה בא במגע עם חלק זה של גופך. ככל שאתה מתקדם, אתה מתקשר לרמות מעודנות יותר. תוך כדי הדיבור אתה מתחיל להרגיש את החיות הפנימית של האיבר שהוא אינו חלק בלתי נפרד מהגוף. ופנימה יותר כבר נכנסים לתחום הנפש. הנפש הזו מלאה חיות ומרץ, דם ועורקים ושרירים. ויותר פנימה יש עוד חיות, דקה יותר שהיא כבר קשורה לתחום הרוח – אט אט אפשר להרגיש ממש את רוח החיים ופנימה יותר יש עוד רמה של חיות, דקה ומעודנת יותר, זו כבר הנשמה...כשמתחילים ליצור קשר עם איבר, מבחינים שהוא "מתעורר" יש להחזיק את הקשר איתו כדי שלא יחזור לתרדמתו....אבל לא די בכך שהעוסק בדיבור לאיברים יכיר כל איבר בדרגותיו הפנימיות. צריכים בהדרגה להגיע להכיר את כל הגוף, ואת מערכת הקשרים בין איבריו, חשוב להדגיש: כל אחד ראוי שיתקדם לפי יכולתו וכישרונו – אין כאן תחרות או הישג כלשהו. צריך פשוט להכיר טוב יותר את עצמנו ואת מצבנו הטבעי: מצבנו הטבעי הוא להרגיש בשפע ובנועם של הנשמה המאירה בגוף תמיד. אפשר לומר כי עיקר הדיבור לאיברים מטרתו לעזור לאדם להיווכח שהוא הווה וקיים בעולם ושאינו מנותק מההוויה של הבורא... זהו תהליך ארוך ומחייב התמדה". מהי החשיבות של הדיבור? "ביהדות יש לדיבור חלק חשוב. הוא החלק המחבר בין מחשבה למעשה – בין הרוחני לחומרי. דיבור הוא כלי שמביא משהו לידי גמר. המחשבה באה לידי מעשה על ידי החוליה המתווכת שהיא הדיבור. אנחנו רוצים להגיע לאחדות. האחדות מסומלת על ידי האות אל"ף שהיא האחד. רוב הזמן אנחנו נמצאים ניתן לומר כך בגלות, גלות מעצמנו ומהכרתנו. כל ההבדל בין "גולה" ל"גאולה" היא תוספת האל"ף – האחדות. מאוחד פירושו שהמחשבה והמעשה אינם נפרדים אם ישנה התערבות של הדיבור אזי המילים, המחשבות, והתנועות שרויות בהרמוניה. הדיבור יוצר אחדות, הדיבור מסייע להחליש את כוח הדמיון. למחשבות תהיינה פחות שליטה מלגנוב את דעתו של האדם. ממילא יונמכו מתח הגוף, הדיכאון, תתיישב הדעת, יירגע הגוף יתעורר הלב". האם אפשר לדבר עם איבריו של הזולת לצורך רפוי? "צריך להיות זהירים...הרי המטרה היא הכרת עצמך והקשר שלך עם האלוהי. זה קשור קודם כל בבחירה – אדם צריך לרצות בכך. אם אתה מדבר עם איבריו של אדם אחר אתה גונב את דעתו או משתלט עליו....". הוא מעיד על עצמו כי הדיבור לאיברים שינה את איכות חייו מן הקצה לקצה "בתקופה כתקופתנו שבה הלחץ הנפשי והדיכאון עושים שמות בכל מקום, מאפשר לי הדו שיח היומיומי עם הגוף למצוא מחדש את השלווה שיש ביסודו של כל יצור. ככל שהגוף מתעורר, כך מתעורר האדם לדעת כי אינו מובדל משום דבר בעולם". אוז'לבו מוסיף ומציין כי לשיטה יש אולי משמעויות מיסטיות, אבל ביצועה היומיומי פשוט, ברור, נטול כל יומרה ומשיג תוצאות קונקרטיות. הוא פרסם את שיטתו בספרון צנוע שראה אור בעברית ושמו "דיבור לאיברים". אני בטוחה, חבריי המורים והסטודנטים שתמצאו את הקשר הישיר שבין טכניקת אלכסנדר, שהיא אורח החיים בכללותם, לבין דבריו של יעקב אוז'לבו. הרהורי ערב פסח – או מהי חירות אמיתית מה נשתנה בטכניקת אלכסנדר יוסק'ה אדמוני בצורה זו, או אחרת, אני אומר לתלמידי גם את הדברים הבאים ומי שרוצה יחלוק עימי (או עלי): אתם "היצירה" המשוכללת, הנשגבה, המדהימה והבלתי מפוענחת. יצירה מורכבת שמכילה את כל מה שקיים בחוכמה ובעורמה, בטוב וברע, ביוזמה וזלזול, בחריצות ועצלות, ברחמים וברשעות, ברוחב לב ובקנאה, ברחמים ואכזריות, בפחד ואומץ, בנדיבות וקמצנות, בבושה וחוצפה, בוותרנות ונקם, בסקרנות ואדישות, ברכות וקשיחות, ביופי בכיעור, ביצר טוב ויצר רע (ועוד ועוד מדדים בעלי ניגודים) ועכשיו חשבו כמה קשה להתמודד עם כ"כ הרבה ניגודים ולהישאר מאוזנים. יותר מחשיבותם של החיים עצמם – חשובה צורת החיים ומשום שהיא מושפעת מאורחות החיים, היא משפיעה על אופיים וטיבם. אנו החיים משפיעים עליהם וגם מושפעים מהם – אלו החיים שעימם אנו מתמודדים ומהם מתמוגגים. כולנו "דפוקים" מכורח לחצים חברתיים, אישיים/פרטיים, משפחתיים, כלכליים, בריאותיים ועוד. לכן, אנו "נורמלים" בחריגה הזאת מהנורמה, כי היא תוצאה מתחייבת ומובנת ואין להתפלא, או להתלונן "למה זה קורה רק לי", זה קורה לכולנו בכל מיני צורות ורמות. לכל בר-דעת ותבונה קיימת תגובה למתרחש סביבו המשפיעה על שלוות נפשו וגופו, שאם לא כן הוא פיל, (אולי העור שלו?) או שלב לפני הפרפר... דמיינו את מוחכם כמאגר עצום של מגרות המאכלסות בתוכן שבבים המפעילים כל חלק וחלק בגופכם. אם המגירות סגורות ואין בהן אוורור ושימוש בשבבים, הם "שוכחים" את ייעודם ותפקודם. "טכניקת אלכסנדר" מאפשרת פתיחת מגירות, אוורור השבבים ומתן אפשרות "להיזכר" לאיזה חלק בגוף יש "לשדר" את ההוראה הנכונה ומהיכן מקבלים "דיווח ביצוע", שזה בנל"ן (נקודה לנקודה) בלי הפרעות ומחסומים ( - שני פרקים, או אברים הדבוקים "בלחץ" אחד לשני). ההתרשמויות והחוויות שלנו נאגרות ומאוחסנות במגירות המוח ולכן רוב פעולותינו מבוססות על אסוציאציות וגירויים הנוצרים במאגרים הללו. אנו מסוגלים "להעלות" זכרונות של מצבים, צלילים, מראות, טעמים ריחות. (את רוב "הטיולים" שלי אני עושה ב"שחזור" תוך כדי תנומה, בלי מזוודות, מעברי גבולות, טיסות ומוניות – פשוט "נזכר" וחווה מה שכבר ביצעתי בעבר, תוך עצימת עינים ובשכיבה, בלי הוצאות וריצות. אפילו, את הארוחות במסעדות אני מסוגל לשחזר). לכן, אפשר גם אפשר לפתוח את המגירות שלכם וגם להכניס חוויות חדשות למגירות כדי שתוכלו לשחזר יותר ויותר את מה שהיה שם בעבר "והתכסה באבק" וגם להצטייד במודעות וריגושים שלא היו קודם. אתם (תלמידי האהובים) "שכחתם" להשתמש ביכולות הגוף שלכם ומפאת זאת נוצרים הקשיים ("הנורמלים") הגורמים לכאבים. יש תלמידים שלא מסוגלים לעמוד ב"עמידת הקוף" למעלה מכמה שניות, כי הם או קופצים לעמידה, או נוחתים לישיבה. רגליהם שכחו את תפקידם ולא מבצעים את הריחוף מהכיסא ואליו. יש תלמידים שנושמים "בחצי ווליום" וקשה להם להאריך, או להעמיק את הנשימה, כי שרירי הצלעות "התקצרו" (לא היתה להם סיבה טובה להתרווח בנשימה טובה). כך גם העֵרות - לכל השלד - ש"נרדמה" והביאה אותנו לשימוש מוטעה ורחוק מן המכניזם האוטנטי. מרוב עיסוקים שוטפים ומגוונים, אין סיפק בידינו להרגיש ולחוש את עצמנו בתוכנו ולהנות מהתוצאות ומה שחשוב לזכור, שאתם לא שונים מהכלל ואם מדברים על הכלל, אז הנה כמה כללים:
אז תהיו תמיד אהובים שמחים ושלווים. השפעתו המפצלת של כוח ההרגל דן ערמון (קטע מתוך מאמר)
על בלימה וכיוון, הקשר לגירוי ותגובה והיכולת לבחור בתגובה אבי גרניט רוב האנשים פועלים בחיי היום-יום כאשר כיוונים לא מתאימים ומזיקים פועלים בהם, כלומר כיוונים של כיווץ, שקיעה, קיבעון ונעילה שגורמים למתח, כאב ונזק. כדי ששינוי זה יתחולל יש לבלום את הכיוונים המורגלים והמזיקים ולהחליפם בכיוונים המתאימים. תפקידנו לשנות בעזרת השיטה את הכיוונים המזיקים לכיוונים של שחרור, התארכות והתרחבות וכך נמנע כאב ונזק. הבלימה והכיוון בשיטת אלכסנדר הם לב עבודתנו. הבלימה לדעתי היא החלק הקשה ביותר בעבודת המורה והתלמיד, אך למרות זאת כדאי לנסות ולראותו כפי שהוא ולא להפוך אותו למשהו מסורבל, מיסטי או בלתי ניתן להבנה ולביצוע. כתלמיד מתחיל בקורס התבקשתי על ידי מקדונלד לומר לעצמי פשוט לא, כאשר הוא ביקש ממני להתיישב על הכיסא, ואז הוא כיוון אותי בידיו המאומנות והמיומנות. ולאחר מכן באומרו ברכיים הייתי אמור ללמוד לכופף את הברכיים לפנים כדי לבצע את תנועת הישיבה. באותו זמן הבנתי את הבלימה כעצירת התנועה המורגלת המוטעית, כדי לפנות מקום בתוך עצמי לשליחת הכיוונים החדשים, אך עם הזמן כמובן שהתפיסה שלי לגבי הבלימה התפתחה, ועדיין היא מתפתחת בתוכי. הבנת המושג בלימה כמו הבנת מושגים אחרים עמוקים בחיינו בתהליך הלימוד של שיטת אלכסנדר הופך עם הזמן ליסוד עמוק יותר וברור יותר בפעילותנו בשיעור ובחיי היום-יום. אמנם הבלימה הוא נושא המאמר, אך אין אפשרות לדבר על הבלימה בלי להזכיר את נושאי קבלת הגירוי, התגובה לגירוי ושינוי הכיוונים בעצמנו ובתוכנו. כאשר אנו מבקשים לחולל את השינוי הרצוי בשימוש שלנו בעצמנו או אצל התלמיד, יש לראות איפה שינוי זה מתבצע ומתי הוא מתבצע. החיים הם רצף ארוך של קבלת גירויים ותגובה לגירויים. אנו מקבלים גירויים דרך חמשת החושים שלנו וכמובן מגיבים עליהם, לדוגמה: טלפון מצלצל, אנו מגיבים ועונים לטלפון או שלא עונים. בשני המקרים קיבלנו גירוי והגבנו בחיוב או בשלילה. באופן דומה כאשר אנו רואים משהו או מישהו אנו מגיבים או כשמריחים, טועמים או חשים בקור או בחום אנו מגיבים. אלו הם גירויים שאנו קולטים מהחוץ ומגיבים. גירויים נוספים אנו מקבלים מתוך עצמנו: כשאנו חשים רעב אנו מגיבים, חשים עייפות ומגיבים, כשרעיון שצץ במוחנו אנו מגיבים וכדומה, כלומר חיינו מורכבים מגירויים ללא הרף ומתגובותינו לגירויים אלה. אנו לא יכולים לשנות בעניין זה מאומה. תמיד נקבל גירויים ואנו חייבים להגיב עליהם כי אם לא נגיב לא נמשיך לחיות. מה שאנחנו יכולים כן לשנות הוא את דרך התגובה ואת איכותה. כאשר אדם נעשה מודע לכך שתגובותיו לגירויי היום יום נעשות באיכות לא מספקת ומזיקה, הוא יכול לבחור ולחולל שינוי. שינוי באיך, כלומר איך ובאיזה אופן הוא מגיב לגירויים אלה. אדם יכול לבחור לא להגיב בדרך מכווצת וכפופה, אלא בדרך משוחררת וזקופה או בהתנהגות הרגשית – במקום להגיב בדרך של מבוכה או בושה הוא יכול לבחור להגיב בדרך נינוחה ובביטחון עצמי. שינוי מתבקש זה נלמד ומתחולל בשלב שבין קבלת הגירוי ובין התגובה עליו, כלומר במקום להגיב באופן מורגל בצורה אוטומטית שאינה מספקת ולהמשיך להיות "שפוטים" של הרגלינו אפשר לעצור את התגובה הבלתי רצויה ובהמשך ליצור תנאיי שימוש מתאימים יותר. תנאי שימוש חדשים אלה ייווצרו על ידי כיוון חדש של עצמנו על ידי שיגור ההוראות לכיוונים החדשים והמתאימים כדי להגיב בדרך הרצויה והראויה, כלומר השינוי מתרחש בין קבלת הגירוי לבין התגובה עליו. כאשר האדם הלומד ומשתמש בשיטת אלכסנדר מתקדם ביכולתו לבלום ולכוון, המגמה היא שיותר ויותר זמן בפעילות חיי היום-יום הוא יימצא במצב שהוא ממשיך לבלום וממשיך לכוון, כך שלמעשה אדם זה יכול להיות במצב של בולם ומכוון עוד לפני קבלת הגירוי וכן גם בזמן קבלתו, בזמן התגובה לגירוי וגם לאחר התגובה, ושוב בלימה לפני קבלת הגירוי הבא וכך חוזר חלילה. בדרך מתפתחת זו תתפתח אצל האדם הבוחר במסלול זה היכולת לפעול מתוך בחירה ולא מתוך הרגל אוטומטי. במפגש עם מורים כאשר ביקשתי מהם, תוך כדי העבודה בינינו, להמשיך ולבלום כאשר הם מכוונים הם התפלאו ואמרו שאם הם כבר מכוונים אז למה צריך להמשיך ולבלום? שאלה זאת נשאלה פעמים רבות. לדעתי בדרך מחשבה זאת טמונה גם אשליה וגם טעות. שינוי זה צריך להתרחש במחשבתנו תחילה. מרג'רי ברסטו מתלמידותיו הראשונות של אלכסנדר נהגה לומר: "אתה יכול לשנות הרגל של חיים בשנייה אם רק תפעיל את המוח שלך". כאשר מתקבל גירוי לפעולה צריכה מיד להתבצע עצירה של התגובה המורגלת האוטומטית כך שהיא לא תצא כלל לדרך. תגובה מורגלת זו היא ההוראה שיוצאת מהמוח לאברי גופנו וקשורה לשימוש המורגל והמזיק. אילו הוראה זו הייתה יוצאת לדרך היא הייתה מפעילה את מערכת העצבים שהייתה מפעילה את השרירים ומערכות הגוף בדרך הבלתי רצויה. תפקידנו לא לתת להוראה מוטעית ושגויה זו לצאת לדרך. רק אז מתפנה המסלול. זה הזמן לשלוח את הכיוון* המתאים שיצא לדרך, ואז תבוא התגובה הרצויה. חשוב להבין שאם ההוראה או הכיוון המורגל יצאו לדרך אין לנו אפשרות לעצור אותם באמצע הדרך ולהחזירם. הם פועלים במהירות עצומה ומגיעים למטרתם הסופית – לתגובה המוטעית. הדבר דומה למפסק להדלקת האור שהפעלנו – אי אפשר לעצור אותו בדרך מפני שהתחרטנו, הוא כבר הפעיל את המנורה. כמורים אנו יודעים שפעמים רבות במפגש בין שני מורים למשל נבצע איזושהי פעולה בעבודה בינינו ונזהה את הפעולה כפעולה שבוצעה באיכות טובה ומספקת. שנייה לאחר מכן בפעולה הבאה חל שיבוש אצל המורה או התלמיד או אצל שניהם גם יחד, למרות ששניהם מאד השתדלו לכוון. לדעתי שיבוש זה התרחש משום שתהליך הבלימה שהיה אמור להיות אקטיבי ברקע העבודה לא פעל באיכות מספקת, ואז הכיוון המורגל המשובש חזר ותפס את מקומו. מומלץ לקרוא בספרו השלישי של אלכסנדר "השימוש בעצמי" "The Use of the Self "** בפרק "תולדות הטכניקה" מסביר אלכסנדר בסוף הפרק כיצד הוא פיתח טכניקה לעבוד על עצמו. בטכניקה זאת פיתח יכולת להמשיך ולבלום את עצמו כאשר הוא נותן לעצמו גירויים לפעולה, ושוב מוצא שהוא ממשיך ובולם כנגד גירוי חדש לפעולה בעודו חוזר לפיקוד הראשוני כנגד גירוי נוסף עד שהוא מגיע ליכולת שבה הוא בטוח שהוא מסוגל לבלום ולפעול מתוך כיוון כדי להשמיע קול. בחיי היום-יום אנו מופצצים בגירויים חדשים כל הזמן וללא הרף, וכמובן שאנו מגיבים לגירויים אלה. אם אנו רוצים לפעול בדרך המתאימה אנו חייבים להמשיך ולבלום ללא הרף את התגובות האוטומטיות מלצאת לדרך, ורק אז לשלוח את הכיוונים החדשים, כלומר הפעילות של עצירת ההוראות המורגלות המוטעות מלצאת לדרך היא פעולת הבלימה ופעילות זאת אמורה לפעול כל הזמן ברקע או בפוקוס כאשר אנו פועלים. פעולת שליחת הכיוונים החדשים והמתאימים היא פעולת הכיוון. הכיוון החדש והמתאים חייב לצאת מיד לדרך. אין זה מצב נכון שבולמים כדי להישאר בלומים ללא תגובה זוהי פסיביות. בחיי היום-יום חייבים להגיב ובזמן. מניסיוני למדתי שכשמשגרים כיוונים בדרך אקטיבית ומתאימה לאחר בלימה התוצאה היא שקל יותר להמשיך ולבלום. מצב של בלימה וכיוון כאחד הוא מצב נעים ונוח. הבלימה מפנה מקום לכיוונים המתאימים לצאת לדרך וכאשר אלו פועלים נעשה קל וברור מאד לבלום, כך שלמעשה הבלימה והכיוון הפועלים בו-זמנית משרתים האחד את השני ותומכים האחד בשני. במילים אחרות הבלימה מאפשרת לכיוון החדש והמתאים לצאת לדרך, והכיוון החדש שפועל בדרך המתאימה מקל על הבלימה. כמובן שכשאנו נמצאים מול גירויים בעוצמה גדולה הבלימה והכיוון קשים יותר לביצוע. רק כאשר יש ניסיון רב ואימון מתמשך אפשר ליישם את התהליך מול גירויים בעוצמות גדולות, כך שככל שהאדם מתקדם בתהליכים אלה הוא יכול לשלוט ברמה גבוהה יותר בתהליכי הבלימה והכיוון. לסיכום, כאשר תהליכי הבלימה והכיוון פועלים ומתפקדים כהלכה במחשבתנו ובגופנו אנו יכולים להיות משוחררים מתגובות וממחשבות אוטומטיות מורגלות. נוצרים אז תנאים שבהם קיימת אפשרות לשיקול דעת ולבחירה בתגובה המתאימה והרצויה למצב שבו נמצאים באותו רגע. מצב זה הוא מצב של בהירות מחשבתית המאפשר לנו להגיב בדרך המתאימה והנכונה כדי לנוע בדרך מועילה ואיכותית יותר מתוך קלות ושחרור, מה שעשוי למנוע כאב או נזק. להפתעתנו אפשר ליישם את תהליכי הבלימה והכיוון גם בתהליכים נפשיים התנהגותיים. למשל, אדם יכול לעצור את תגובתו הקשורה בדעה קדומה ולברר עם עצמו האם זה נכון להמשיך ולנהוג כפי שחונך או כפי שהסביבה שבה הוא חי נוהגת או שברצונו לנהוג לפי שיקול דעתו והרגשתו הוא. בדומה לכך ביחסים בינאישיים אדם יכול לעצור את תגובתו המורגלת, להגיע לרגע של בהירות מחשבתית ואז לבחור בתגובה שנראית לו נכונה ומתאימה יותר. נוכל לומר שתהליך הבלימה-כיוון-בלימה-כיוון משפר את איכות תגובותינו הפיזיות, ההתנהגותיות והנפשיות, ועל כך אמר אלכסנדר: * כאשר אני כותב הוראה.כיוון כוונתי לתרגום המילה האנגלית Direction שמכילה בתוכה גם את המושג הוראה וגם את המושג כיוון. לצמוח מהתלמיד יהודה קופרמן צמיחה היא ראשית. לאחריה, גדילה ופריחה. בטכניקת אלכסנדר משתמשים במונח צמיחה, על אף שסיימנו את גדילתנו, ופרחנו בעיסוקינו, משום שבניגוד לעצים הנשארים זקופים במותם, גזעו של אדם הוא רוחו, שלהתחדשותה ולזרימתה בנה אלכסנדר הבנה חדשה ומסלולי כיוונים. כל צמיחה זקוקה לתנאים, הקרקע המתאימה מלמטה, וברכת שמיים מלמעלה. אוויר, שמש , מים ,ושאר יסודות אנרגיים סמויים. אלה הם התנאים הדרושים גם לצמיחה המתחדשת באדם. יתרונו של הצומח על האדם שהטבע נוגע בו ישירות ללא מעורבות יד אדם. הגנן הטוב מגשר בינו ובין הטבע. הוא עוזר בהכוונה, לפעמים הוא אפילו גוזם ומקטין, אבל לעולם לא ינסה להאריך או להרחיב אותו. הכיוונים אותם אנו מלמדים הם בבחינת "לראות את המקום מרחוק" ולהניח ל"מקום" להביאנו אליו. במילים אחרות, הכיוון הינו מודעות למצבינו ההווה, תוך כדי ידיעת התמונה האידיאלית. הטבע כבר מבחין בהכרתנו בו - ופועל. הקשר היחיד עם הטבע המזכה בתגובתו הוא בהבנת הכיוון, שבשימוש השלילית הגשמי, מתבטא בהתייחסות מפנים הגוף לחוץ, מה שגורר ניסיון מכני לשינוי הקומה. כאשר אדם מכוון את ליבו לאביו בשמיים, הוא אינו מרימו פיזית. הוא מבקש מריבונו שיקשיב ויענה לתפילתו, לרחשי ליבו במעמקים. כך הצמח, הפרח, העץ, וכך גם הכיוון בטכניקה. ההתייחסות ל"לפנים ולמעלה" כדי שהגו "יתארך ויתרחב" היא קבלה, ללא חיפוש תוצאות. אמונה מוחלטת ללא ספקות, בטחון צנוע ומסתפק באמצעים, גם אם שינויים תחושתיים מתמהמהים. כאשר מגיע תלמיד מעוות, כאוב, שקוע, מתוח, המורה אינו רואה רק את גופו. הוא מתייחס ורואה את כל אותם יסודות המקיפים את התלמיד וממתינים להבנתו, להכרתו ולהתמסרותו להם. גישה אופטימית שכזאת, ועוד לפני שהמורה מתקשר לתלמיד בידיו, נוגעת במורה עצמו ומזינה אותו. כאשר ידיו מתחברות עם התלמיד, הן נוגעות בתלמיד הלא נגמר במסגרתו הפיזית. המורה נוגע בשלם, בחיבור של התלמיד לעולמו, ומעניק לתלמיד את התחושה המענגת הלא זקוקה לפענוח בשלב זה. לגוף יש שפה פנימית משלו, שקיימים בה דיבור והקשבה. לכן התגובות הראשונות שלו חפות ממעורבות החשיבה הטעונה עדיין בהרגליה הקודמים. כאשר תוזמן במועד הנכון, מה שיקרא שיעור, ידמה לנגינה משותפת, כאשר המורה הינו כינור ראשון בביצוע דואטי. התלמיד מקשיב לפריטת מגעו של המורה, ומתמזג איתה בצלילי גופו. הלל גולדברג ז"ל, בעליות הרגל שלי אליו ל"זיכרון יעקב" לנגינת אלכסנדר בצוותא, המחיש לי בדרכו את מה שניסיתי להסביר בשורות הקודמות. ישבנו בסלון ביתו בצהרי יולי מואר ולוהט. באמצע שיחת חולין הוא נעצר, שתק, הביט בי באכזבה. מה העניין הלל? נורא חשוך כאן, ענה. על מה אתה מדבר הלל? חשוך כאן, חזר. לאחר המתנה ארוכה הוסיף, יהודה, אתה מחשיך את החדר. הלל היה שחקן כדורסל בליגה הלאומית. לאחר פציעה קיבל במשך שנים שיעורים מראשוני המורים. בראשית שנות ה70 לקח את משפחתו ללונדון והוסמך על ידי "פיטר סקוט". כשחזר ארצה כמורה בקש במפגשים איתי שאלמד אותו את האלמנטים הטכניים של מקדונלד. לאחר תקופה קצרה הפך להיות המורה שלי לאותם אלמנטים!! הלל חיבר את סקוט עם ידיו של מקדונלד, ואיפשר להבין את מהות המפגש המביא לצמיחה הדדית בין מורה ותלמיד. שיווק, פרסום ומכירות מאיר עמית ברצוני להקדים ולאמור שאני בעד פרסום ומשקיע מאמצים בלפרסם את עצמי ואת הטכניקה אותה אני מייצג.
השיווק בודק קודם כל ע"י סקר שוק באם המוצר מבוקש. לאחר מכן קובע את רמת המוצר, טיב המוצר, מחיר המוצר, ורק לאחר מכן מטפל בנושא הפרסום והמכירות. כלומר כיצד לפרסם ואיך למכור, האם מכירה ישירה או דרך סוכנים (קופות חולים למיניהן) האם מכירה אגרסיבית או מתונה. וזה מכתיב את צורת הפרסום, האם פרסום ארצי או מקומי. כמו כן יש לקבוע מה מעוניינים להדגיש בפרסום. ברור שהשוק זקוק לטכניקה. את רמת וטיב המוצר קבע לנו אלכסנדר והמורים שלימדו אותנו. את מחיר המוצר גם כן קבע אלכסנדר, מחיר גבוה כמקובל למוצר ייחודי שנמכר בבוטיק. נושא הפרסום והמכירות הוא נושא מאוד אישי וכאן מאפשרת הטכניקה לכל מורה לבחור את צורת הפרסום, מחיר המוצר והסגנון המתאימים לו אישית. אחד הדברים שמייחדים את הטכניקה הוא הסגנונות השונים אותם מציגים מורים שונים וחשוב מאוד שיהיה יותר ברור להם ולקהל היעד מה הוא המכנה המשותף לכל המורים בטכניקה. עוד בזמן לימודי בקורס הירושלמי ובשנים הראשונות שלי כמורה, התרשמתי מאוד שאנשים רבים שמעו על הטכניקה, אך מידרו את הטכניקה בתחום של בעיות גב, יציבה נכונה שמאלצת זקיפות קומה והכניסו את הטכניקה במגירה אחת עם פלדנקרייז והתעמלות מתקנת. במקביל שידרו שזו טכניקה רצינית וזה נזקף לזכותם של המורים הראשונים בארץ שייצגו את הטכניקה בצורה ייחודית ומכובדת. במקביל לא שמעתי מהאנשים ששמעו והתנסו בטכניקה אזכור על חינוך מחדש שנוגע לדעות קדומות, אמונות טפלות ומושגים מסולפים אשר משפיעים על השימוש שהאדם משתמש בעצמו. כמו כן התברר לי שיש פער עצום בין מספר האנשים ששמעו על הטכניקה לבין אלה שהתנסו בה, ועוד פחות אנשים שהתרשמו לטובה מההתנסות והמשיכו לקבל שיעורים בלימוד הטכניקה. נשאלת השאלה האם אנחנו מעוניינים לפרסם ולהגיע להרבה אנשים או להגיע לאנשים המתאימים לדוגמא בעזרת הרצאות והדגמות ולדעתי זו הפרסומת הטובה ביותר. במהלך השנים פגשתי לא מעט אנשים שהתנסו בטכניקה והתאכזבו ממנה בגלל מפגש לא אטרקטיבי שהיה להם עם הטכניקה, דבר זה יוצר פרסום שלילי. התרחשות כזו יכולה לקרות בשני אופנים: 1. התלמיד עדיין לא בשל ללמוד את הטכניקה 2. המורה עדיין לא בשל ללמד את הטכניקה (משיגנות יתר). מורה באנגליה פרסמה בתגובה לשאלון שקבלה ממשרד פרסום ששכרה העמותה האנגלית בכדי להגדיל את כמות העבודה למורים. בשאלון נתבקשה למלא הרבה מאוד פרטים טכניים בקשר לעבודה. המורה, הלן ג'פרי, לא מלאה אף פרט בשאלון. היא כתבה שאין פרופורציה בין הכמות הרבה של המשאבים שתלמידים משקיעים בזמן הלימודים בקורס לבין מיעוט המשאבים שמורים משקיעים להתפתחות בטכניקה בשנים הראשונות כמורים. אני ממליץ ומתחבר להערה זו וממליץ שהעמותה תארגן יותר מפגשי מורים שבהם יפגשו המורים הוותיקים והמורים הצעירים במעמד שווה ויוכלו להסתכל אחד לשני בגובה העיניים. כמו כן כדאי לערוך מפגשים ארוכים יותר מהמפגשים החפוזים הנערכים היום. יש יתרון עצום למפגש בן כמה ימים עם לינה במקום, מפגש המאפשר פיתוח מערכות יחסים והעשרה הדדית בין המורים (כמו שהיתה אומרת בזמנו רינה חרודי : To share. שמואל מספר שבתקופה הראשונה היו נפגשים ברחוב פרוג כל המורים בצורה מסודרת כמעט כל שבוע ועובדים אחד עם השני). במפגשים אלו ידגימו ויסבירו מורים שאינם סובלים מחסך בעבודה, את דרך עבודתם והצורה שבה הם מפרסמים את עצמם. מפגשים אלו ידגישו ויטפחו את היש בטכניקה. לעומת פרסום נורמטיבי אשר מדגיש ומנציח את האין . באם אני מפרסם בצורה המקובלת סימן שאין לי מספיק ממה שאני זקוק. בנוסף יש סיכוי שפרסום ע"י העמותה יעורר חילוקי דעות בין חברי העמותה בקשר לאיך ולמה. פרסום על ידי משרד יחסי ציבור זו השקעה גדולה שנמוגה מהר. בכסף הזה יש אפשרות לסבסד השתתפות של מורים במפגשים ארוכים יותר. מעשה בכנר כינור ומנהל הבנק מאיר עמית
Whispered Ah אור שחר Whispered ah, המכונה "וויספרד אה" והמתורגם כ"לחישת אה" הוא אחד מתהליכי העבודה שלימד פ.מ. אלכסנדר. לעתים אף רואים בו כתרגיל היחיד שאלכסנדר לימד1. עבודה מעמיקה ויסודית עם Whispered ah מכילה את כל המאפיינים המרכזיים של שיטת אלכסנדר ועשויה לשפר את השימוש של האדם בעצמו בתחומים רבים בחייו. ה- Whispered ah משפיע לטובה על פעולת הנשימה ועל הדעות הקדומות הקשורות אליה, אפשר להשתמש בו כמודל לשימוש בפעילות הדיבור והשירה. הוא מועיל באימונים מוסיקליים מסוגים שונים. כמו כן, ה- Whispered ah מתגלה כיעיל מאוד עבור אנשים הנוהגים לשבת שעות רבות מול מחשב. במקביל להנאה ולתועלת הפוטנציאלית הגדולה מה- Whispered ah, נראה שההליך מעורר קשיים כה גדולים עד כי מורים רבים לשית אלכסנדר בוחרים שלא ללמדו כלל ותלמידים רבים מוותרים על השימוש בו בחיי היום יום. כבר שנים שיש לי עניין בקול האנושי, אולם פרט לאמירות כלליות (וחשובות) של מורים שונים לא הבנתי כיצד אפשר להיעזר באופן משמעותי בכלים של שיטת אלכסנדר בנושא זה. לעתים קרובות הוזכר ה- Whispered ah כדגם לשימוש קולי, אולם חוסר הבהירות שלי גדל בעקבות העובדה שמורים ותיקים שונים לימדו אותי הליכים שונים שנקראו כולם בשם Whispered ah. בנוסף, כשניסיתי לתרגל בעצמי את הליך ה- Whispered ah הרגשתי שהליך זה הוא משעמם וחסר תועלת ממשית. כמובן שהדבר עמד בניגוד לעניין שגיליתי בקול ולא התיישב עם העובדה שאחת הסיבות שהובילו להתפתחות השיטה היתה בעיית הקול שנפגש בה פ.מ. אלכסנדר. המצב התפתח והגיע לכך שבשנות ההוראה הראשונות שלי ויתרתי לחלוטין על תרגול ה-Whispered ah ומובן מאליו שגם ויתרתי על ההוראה של הליך זה. בהמשך התפתחותי כמורה, אי-הבהירות והסקרנות הביאו אותי לחקור את העבודה הקולית במסגרת שיטת אלכסנדר. בחרתי לכתוב את המאמר הזה היום, כשהליך ה- Whispered ah ברור לי יותר, אני משתמש בו בעצמי ומלמד אותו את תלמידי המעוניינים בכך. כתבתי אותו מתוך כוונה להאיר ולהבהיר את הליך ה- Whispered ah עבור מי שמעוניין להכירו יותר. המאמר נכתב מתוך השאלה, מהו הידע ואיזו הבנה בדבר הליך ה- Whispered ah היו מקדמים אותי באופן אישי והייתי שמח לפגוש בשנות לימודי בקורס להכשרת מורים ובשנות ההוראה הראשונות שלי. הדברים הכתובים הם חלק מהחקירה המתמשכת שלי בשימוש שלי בעצמי בכלל ובשימוש שלי בקול ובנשימה בפרט; הם אינם מתיימרים לייצג את הדרך הנכונה או הבלעדית לתרגול הליך ה-Whispered ah. לצורך כתיבת מאמר זה נעזרתי בעיקר בספריהם של Frank Pierce Jones1, Walter Carrington2, Marjory Barlow3, וכן בדברים שכתבו Pedro de Alcantara4ו Jane Ruby Heirich5. בנוסף הסתייעתי בשלושת הספרים הראשונים של פ.מ. אלכסנדר6 ובניסיוני, הן כתלמיד והן כמורה. המאמר בנוי מארבעה חלקים. שני הראשונים מפורסמים בביטאון הנוכחי והשניים הנוספים מתעתדים להתפרסם בביטאון הבא.
|
||||||||||||||||||||||
