ארגון המורים



 ביטאונים

ביטאון מס' 14 - 2007


תוכן העניינים:


בחזרה לרשימת הביטאונים


 

דבר היו"ר

התעכבנו זמן רב לפני שהוצאנו את הביטאון מפני שהייתה תחושה שאין מספיק חומר, כמו שיוסק'ה כותב. עם זאת כשהחומר היה מוכן להדפסה, גילינו שהכמויות מספקות ביטאון מלא ושהתכנים מעניינים, מהנים ומקצועיים.

החומר מתחלק לשלושה פרקים: א. עידכונים מהפעילות. ב. תקצירי הכנס השנתי ג. מאמרים סיפורים ותגובות.

כמו כן, בעצתו של העורך, יוסק'ה החלטנו להכניס לביטאון טיוטא של הסטאט בנוגע להכשרה המקצועית הנדרשת ממורים לאלכסנדר.

החומר הזה הוא פרי של מספר חודשי עבודה שנעשה ע"י מורים רבים ברחבי אנגליה. המסמך מכיל רשימה מפורטת של נושאי לימוד עיוניים ומעשיים מהעבודה האלכסנדרית..

טיוטא זו אינה סופית והיא הגיעה אל וועד העמותה שלנו לפני מספר שנים, תורגמה על ידי לינדה הרמלין תוך זמן קצר מרגע הופעתה ומאז נכנסה לקלסרים שלנו לתקופת דגירה.

לאחרונה החומר הזה מעניין אותנו יותר, מפני שוועד העמותה נכנס בימים אלו לתקופה משמעותית של עיסוק בהגדרות מהותיות של טכניקת אלכסנדר.

ההתעוררות הראשונית לפעילות זאת, נולדה מכך שבארץ התחיל תהליך הסדרה והגדרה של מספר מקצועות בריאות משלימים ומכך שהצעות חוק להסדרת טיפולים, שיעורים ואימונים בחלק ממקצועות אלה נמצאים בדרך לאישורם כהצעת חוק בכנסת.

עם זאת, החשיבות העיקרית של יצירת מסמך הגדרה משלנו, מסמך שיכיל קריטריונים נהירים וברורים באשר לתכנים, לתהליכים ולתקנים של הכשרת מורים, הוא ביצירת מכנה משותף מחייב וברור לכל העוסקים בטכניקת אלכסנדר, כזה, שיאיר סוג של בהירות ושקיפות על הדרך המעשית והתיאורטית שלנו מבלי לפגוע בקסם ובייחוד של השיטה.
אני מעריכה שמתהליך כזה נצא כולנו נשכרים.

אנא קראו את טיוטת הסטאט בעיון, כל מי שמעוניין, מוזמן לשוחח על הענין או להביא את דעתו מעל דפי הביטאון או במפגשי הוועד שיעסקו בתכנים אלו.

עידכונים על קצה המזלג:

  • לוגו לעמותה: *כפי שידוע לכולם, צוות שלנו עובד השנה על הכנת לוגו. הצפי הרצוי הוא שעד אסיפת המליאה נוכל להציג אותו בפני כולם.
  • ישנה קבוצה קטנה של מורים שמעונינים לצאת לכנס בלוגאנו באוגוסט 2008. להזכירכם, המחיר המוזל הוא למי שמשלם עד דצמבר 2007. רשימת המורים המעונינים ופרטים נוספים נמצאת אצל חגי גילעד.
  • אני מצרפת כאן את דבריו של יאיר שמר, יו'ר הלשכה למקצועות בריאות משלימים, בדברי סיום לגבי פעילות הלשכה בשנה שעברה ובהמשך.

מאחלת שנת שפע וטוב
ושנת לימודים מהנה ומעשירה לכל הסטודנטים
נעמי אשל

בחזרה לראש העמוד


 

סיכום עדכני הלשכה למקצועות בריאות משלימים

כפיית תואר אקדמי כתנאי לעיסוק ברפואה משלימה בישראל, יהרוס את המקצוע שנבנה ב 20 השנים האחרונות, ישאיר אלפי עוסקים ומורים חסרי עבודה, ויהרוס עשרות בתי ספר לרפואה משלימה.

משרד הבריאות מנסה לכפות בימים אלו תואר אקדמי כתנאי לעיסוק ברפואה משלימה בישראל, ולחייב את מקצועות הרפואה המשלימה בישראל להילמד באוניברסיטאות ומכללות אקדמיות בלבד. מהלך זה יעקור מהשורש את רוח הרפואה המשלימה ואת כל מערך הרפואה המשלימה, - אגודות, מטפלים ובתי הספר, - שנבנה בעמל רב ב20 השנים האחרונות.

בימים אלו מאשרת המועצה להשכלה גבוהה תכנית הכשרה אקדמית ברפואה משלימה. משרד הבריאות מחכה לאישור תכנית הלימודים כדי לאכוף מסלול זה על הרפואה המשלימה בישראל.

על מנת להציע אלטרנטיבה רצינית למהלך זה של כפיית תואר אקדמי על הרפואה המשלימה, הקימה הלשכה את - "מועצת ההסמכה הארצית", שיצרה את פנקס המטפלים הארצי RCP ומייצרת מנגנון פיקוח על בתי הספר, כדוגמת הסדרת הרפואה המשלימה הארצות מתקדמות בעולם.

הסדרת הרפואה המשלימה בעולם:
אין מקום בעולם שהרישיון לעסוק ברפואה משלימה תלוי בתואר אקדמי, דבר שאותו מבקש לאכוף משרד הבריאות בישראל. בכל המדינות שהסדירו את הרפואה המשלימה מצאו מודל שאינו מחייב תואר אקדמי כתנאי לעיסוק, כדוגמת אנגליה, גרמניה, ארצות הברית ואוסטרליה.

מצב הרפואה המשלימה בישראל 2007:

  • היום עוסקים ברפואה משלימה בישראל כ 10.000 מטפלים
  • כ 60.000 שלמדו את התחום ב 20 השנים האחרונות
  • קיימים כ 60 מוסדות הכשרה ברפואה משלימה ברמות שונות
  • כל שנה לומדים כ 4000 תלמידים, במסלולים קצרים - 3 חודשים, וארוכים - של 4 שנים.
  • קיימות כ 10 עמותות מקצועיות שמסדירות תחום אחד או יותר
  • 4 קופות החולים בישראל מקיימות מחלקות רפואה משלימה ומעסיקות כ 2000 מטפלים
  • קופות החולים מציעות בין 15 ל 20 שיטות רפואה משלימה בסל השירותים שלהן
  • כמעט בכול בתי החולים הגדולים יש מחלקות רפואה משלימה.
  • "הלשכה למקצועות משלימים" הינה ארגון הגג שמיצג האיגודים המקצועיים מול הרשויות

הערכות מסקר 2006:

  1. בישראל נעשים כ - 1.4 מיליון טיפולי רפואה משלימה בשנה.
  2. הכנסות הענף: כ-210 מיליון שקלים בשנה.
  3. כ- 55% מטיפולי הרפואה המשלימה - במגזר הפרטי והשאר במסגרת קופות ובתי החולים

מועצת ההסמכה הארצית

כדי ליצר מערך הסמכה ופיקוח מקצועי רציני כדוגמת מקומות אחרים העולם. בנתה הלשכה למקצועות בריאות משלימים, שהיא ארגון הגג של מקצועות הרפואה המשלימה בישראל, את מועצת ההסמכה הארצית, על פי מודלים של מועצות מקצועיות ברפואה משלימה בחו"ל.
יתרונותיה של מועצת ההסמכה הארצית:

  1. נותנת הכרה לסוגים רבים של מקצועות שיעמדו בקריטריונים מקצועיים בסיסיים
  2. יוצרת תקן ארצי אחיד (RCP) למטפל מקצועי ברפואה משלימה
  3. מגינה על הציבור על ידי יצירת תקן למטפל מקצועי
  4. מקימה מערך פיקוח והכרה על בתי ספר ומכללות
  5. משדרגת את המקצוע על ידי הצבת קריטריונים גבוהים לעיסוק ולהכשרה

מהטעמים הנ"ל, הלשכה וכל העמותות המקצועיות מתנגדות באופן חד משמעי למגמה של משרד הבריאות לאמץ את המסלולים האקדמיים כמסלול יחיד לרשיון במקצוע, מהלך שמשמעותו שבעתיד רק מטפל בעל תואר אקדמי יוכל לעסוק בתחום, וכל השאר יעברו על חוק פלילי של התחזות.

פרטים נוספים באתר הלשכה.

ברכות,
יאיר שמר
יו"ר הלשכה למקצועות בריאות משלימים


בחזרה לראש העמוד


 

הכישורים הדרושים להוראת הטכניקה עפ"י סטאט

תרגום – לינדה הרמלין

מבוא
המסמך מעלה את הנושא של מדיניות כללית לשיקול החברים, כלומר האם אנו רוצים לעסוק בארגון בפיקוח עצמי דרך מסמך כזה או להמשיך כפי שאנו נוהגים היום בלי שום דרישות לגבי תוצאות ההכשרה. זה מעלה את השאלה של מחויבות ואחריות של הגורמים השונים בשטח ההכשרה.

מטרת המסמך
מטרת המסמך היא לספק רשימה מקובלת באופן כללי. לגבי הכישורים שאפשר לצפות מסטודנט לשיטת אלכסנדר בסיום הלימודים. היעד העיקרי הוא לחברי "סטאט" אשר עוסקים בצורה מקצועית בהכשרת מורים לטכניקת אלכסנדר בקורסים המוכרים ע"י ה"סטאט".

הערות לטיוטה מס' 5:

  1. לטיוטה מבנה יסודי מסוים. יש 3 ראשי פרקים, דהיינו "יידע", "כישורים" ו"ביצוע" – לפיהם החומר מסודר. הכוונה היא לקרוא בסדר מצטבר כדי שאחר "ידע" יש רכשת "כישורים" וזה מוביל ליכולת להעביר שעור, ה"ביצוע" של המורה.
  2. בטיוטה מס' 4א' היה חומר אשר לא נכלל בטיוטת "כישורים" בסיסית זו. החומר הזה אמנם מעניין וכדאי להכיר אותו. הוא יופץ במסמך נפרד.
  3. המבוא של טיוטה 4א' הוא לא חלק מטיוטת ה"כישורים". בכל מקרה זה מהווה מבוא מעניין לשפה המיוחדת של ש.א. וזמין כמסמך נפרד.
  4. המסמך מתאר את מה שיהיה מסוגל לעשות מורה שזה עתה הוכשר. הוא לא מהווה תכנית לימודים – דבר שמיועד לתלמיד, ומפרט חומר נלמד ובמידה מסוימת האופן שזה נעשה.

כישורים נדרשים:

  1. ידע
  2. כישורים
  3. ביצוע

  1. ידע המונח ביסוד
    1. היסטוריה - יכולת של התלמיד להדגים ידע של הכתובים של אלכסנדר
    2. עקרונות ותפיסות בסיסיות
      • האחדות הפסיכופיסית של הפרט.
      • אופן השימוש משפיע על תפקוד.
      • השגת מטרה והאמצעים שבדרך.
      • אי המהימנות של המערכת התחושתית.
      • העכבה (ההשהיה) ולעכב (להשהות).
      • כיוון ולכוון.
      • בקרה ראשונית (primary control).
      • אופן השימוש.
      • חינוך ומחדש וויתור על ההרגל הנלמד (Unlearning).
      • ? מניעה על בסיס כללי ולא ריפוי על בסיס ספציפי.
      • עשייה ואי עשייה.
      • כוחו של הרגל.
      • הנחייה ובקרה מודעת.
      • לתת ולעכב הסכמה.
    3. תהליכים - המורה צריך להיות מסוגל:
      1. לתאר את התפקיד של התהליכים הבאים אשר מוזכרים ומתוארים בכתבים של אלכסנדר.
        • עבודה עם כסא
        • תנוחות של יתרון מכני
        • ה"אה הנלחש"
        • ידיים על גב הכסא
      2. לתאר את תפקיד התהליכים הבאים בשימוש של אלכסנדר.
        • שכיבה “semi supine”
        • עליה על אצבעות
        • כריעה נמוכה
  2. כישורים יסודיים
    1. השימוש העצמי - המורה צריך להיות מסוגל:
      • לפתח את היכולת לעכב את התגובות של עצמו לגירויים כדי לאפשר לעצמו להישאר פתוח וקולט.
      • לפתח את השימוש של עצמו ולשים לב לזה כדי שהוא ימשיך להיות בסיס מהימן להוראת הטכניקה.
    2. כישורי התבוננות ויזואלית - במצב של הוראה המורה צריך להיות מסוגל:
      • לשים לב לשימוש ותפקוד בצורה שלא בולטת לעין באופן ישיר או בשימוש של מראות, בלי להביך את התלמיד. או בשימוש של מראות, בלי להביך את התלמיד.
    3. כישורי הקשבה:
      • לשים לב לשימוש ותפקוד בצורה שלא בולטת לעין באופן ישיר או בשימוש של מראות, בלי להביך את התלמיד. או בשימוש של מראות, בלי להביך את התלמיד.
    4. כישורי הנחת ידיים - המורה צריך להיות מסוגל:
      • ליצור מגע יד מיוחד, ישיר ודרך ביגוד, ובכך להתייחס לתנאים משתנים אצל התלמיד, והנחיית תהליך השינוי.
      • ליצור ולשמור מגיב היטב וקולט.
      • על מגע (של אי-עשייה) שהוא גמיש, יציב וגם פתוח, מגיב היטב וקולט.
      • לשמור על שימוש עצמי ובהירות של חשיבה במהלך העבודה.
      • להשתמש בידיים עם שימוש טוב כדי לקבל מידע של השימוש.
      • של התלמיד ולהעביר את איכות השימוש של המורה עצמו וכמו כן גם כיוונים ספציפיים.
    5. הסברת רעיונות:
      • בהקשר להוראה, מורה צריך להיות מסוגל להסביר בבהירות את העקרונות והרעיונות של טכניקת אלכסנדר במגוון דרכים.
    6. שילוב של ידיים והנחיות מילוליות - המורה צריך להיות מסוגל:
      • לשלב כישורים בפרקים ב4 ו- ב5 כדי שההנחיות שנמסרו ע"י הידיים יתאימו ל- וידגימו את המשמעות המעשית של ההנחיות המילוליות.
      • ליצור קשר, להחזיק, לתמוך, לגרות ולהנחות/להניע את התלמיד בצורות שונות, לפי העקרונות של ט.א. כל זה בכיבוד השלמות (integrity) התפקודי/פסיכופיזי של כל תלמיד.
      • כמו כן להכיר ולכבד את ההבדלים האישיים באנטומית החיבורים ומגבלות פיזיות. כל זה כדי למנוע רוטינה שבלונית.
  3. ביצוע
    המורה צריך להיות מסוגל:
    • להעריך את התאמת השעורים לגבי תלמידים פוטנציאליים על ידי הקשבה, שאלות ושימוש במגע ידני וקשר עין, בהתייחסות מיוחדת ל:
      • ציפיות לא מתאימות של התלמיד הפוטנציאלי
      • הגבלות מכניות מסוימות
      • היבטים מסוימים של מצבים אשר זקוקים לטיפול ע"י אחרים
    • להציע לכל תלמיד פוטנציאלי עם סימפטום, להתייעץ עם רופא.
    1. הערכה רצופה של התלמיד במהלך השיעורים כאשר הם מופיעים במהלך השיעורים, המורה צריך להיות מסוגל:
      • לזהות תפיסות מוטעות והרגלים מפריעים.
      • לזהות אי הבנות, אולי לא במודע, שיש לתלמיד על עצמו ועל השיטה.
      • לזהות הרגלים שתורמים לשימוש שאינו משביע רצון.
      • להעריך את התקדמות התלמיד וליידע אותו במקרה והמשך קבלת שעורים זה לא לטובתו.
      • להציע לתלמיד עם סימפטום להתייעץ עם רופא.
    2. תכנית שיעור - המורה צריך להיות מסוגל:
      • ליצור אוירה שמעודדת למידה- בביטחון, ללא תנאים ובאמפטיות.
      • להתאים את המיקוד (פוקוס), צורת ההגשה ואופן השיעור ליכולת האישית של התלמיד (פיזית, מנטלית ורגשית).
      • להגיע להסכמה עם התלמיד לגבי מטרת השיעור, להסכים בקשר לתדירות ולמשך השעורים.
      • לנצל את הזמן ביעילות.
    3. שימוש של תהליכים כדי להדגים עקרונות - המורה צריך להיות מסוגל ל:
      • להדריך את התלמיד דרך התהליכים שיפורטו להלן, בו זמנית לאפשר לתלמיד לעכב פעילות לא מכוונת ובצורה ידנית ו/או מילולית להנחות את התלמיד לשימוש משופר של עצמו:
        • עבודה על כסא – מעמידה לישיבה לעמידה.
        • תנוחה של יתרון מכני (למשל עמידת קוף)
        • ה"אה הנלחש"
        • ידיים על גב כסא
    4. עבודה בשכיבה - semi-supine
      • כריעה נמוכה
      • עליה על בהונות
    5. להדריך את התלמיד דרך פעילויות כלליות ובו זמנית לאפשר לו לעכב פעילות לא מכוונת, להנחות אותו ידנית ו/או מילולית לשימוש משופר.
    6. ללמד תלמידים איך ליישם תהליכים אלה והעקרונות שעומדים מאחוריהם בפעילויות של השיעור כדי לרכוש יותר שליטה בשימוש שלהם על מנת לשפר את השימוש בחיי היום-יום.
    7. הערכת התקדמות - המורה צריך להיות מסוגל: מידי פעם לעשות סקירה של השיעורים עם התלמיד כולל התייחסות להערכה העצמית של התלמיד.

בחזרה לראש העמוד


 

מושב הפתיחה - רב שיח

הקליטה ורשמה אתי סהר

גל בן-אור - מנחה
הנושא שבחרנו הוא: מהמילה הכתובה אל היד המכוונת. הנושא הזה בעצם, אנחנו דנים בו ומדברים בו הרבה מאד, אבל הוא אף פעם, לפחות ממה שאני מכיר, לא היה בפוקוס, אומרים: צריך ככה... וצריך ככה... וכדאי... והיחס בין זה לזה..., אבל עוד לא נעשה איזשהו דיון רציני שהנושא הזה הוא בפוקוס, ואני חושב שזה ממש מוצלח שדווקא הנושא הזה נבחר.

כהכנה לדיון הלכתי לחפש בכתבים של אלכסנדר איך הוא התייחס לנושא הזה, האם הוא בכלל מתייחס לנושא או אולי זה התחיל בדורות שאחריו. האמת היא שמצאתי כמעט אפס, זאת אומרת כמעט שום התייחסות או פרק שזה הנושא שלו, והתחלתי לחקור ולבדוק בשורות הבודדות שפה ושם יש כן התייחסות. בעצם ראיתי שהנושא הזה אכן העסיק את אלכסנדר - מה היחס בין המילה, המילה הכתובה, המילה המדוברת לבין העשייה בפועל - בין הפרקטיקה של הטכניקה, ומצאתי שהתגלית או התגליות של אלכסנדר בעצם נבעו מתוך מחקר מעשי. הוא לא ישב במעבדה, קרא ספרים, כתב תיאוריה וניסה להוכיח אותה, הוא יצא מהפרקטיקה – מהמעשה, ומתוך זה מדהים איך הוא מבטא את זה: "האמת נכפתה עליי". אותי זה מדהים, אני כל פעם חושב על זה שהוא הגיע עם איזשהו מערך דעות מסוים, הוא התחיל לחקור אותם והמציאות בעצם גילתה לו אמת שהוא לא היה ער לקיום שלה, כאילו הוא פשוט נאלץ – היא נכפתה עליו. הוא התחיל לעבוד עם זה ובאיזשהו שלב העולם דרש ממנו וביקש ממנו הסברים, איזשהו רציונל שיסביר את התופעה, את העבודה שהוא הביא לעולם. אלכסנדר לא היה איש תיאוריה, הוא לא הגיע מהאקדמיה ובכל זאת הוא נרתם לדבר הזה, זה גם כן בעיניי דבר מדהים - איך הוא השתלט על תחום שהיה זר לו ובנה תיאוריה שקיימת בארבעת הספרים שלו, אבל הוא לא ממש התייחס לדבר הזה, הוא רק הסביר, נתן איזשהו רציונל למה שהוא גילה בפועל.

אני לא בא להגיע לאיזושהי מסקנה רק איזושהי מחשבה שלי שבעצם חייבת להיות דינמיקה בין המילה הכתובה – בין התיאוריה לבין המעשה – התפתחות חד-צדדית רק בכיוון הזה או רק בכיוון הזה בעצם יכולה להביא את הטכניקה לאיזשהו מעצור, לאיזושהי חסימה, לאיזשהו גבול שלא היינו רוצים שתגיע לשם, והאיזון ההדדי בין לבין יוצר בעצם איזושהי דרך של חיפוש ומחקר שמאפשרים לכל אחד מאיתנו להמשיך ולגלות ולהעמיק ולהתפתח בתוך הדבר הזה.
אני מפנה את רשות הדיבור פשוט לפי אולי סדר היושבים, כל אחד יביע את מה שלו יש לומר ביחס לדברים.

ריקה כהן
הדבר הראשון, יש לזכור שאלכסנדר עבד 9 שנים לפחות אם לא יותר עד שהוא הגיע לעבודה עם האדם השני, והוא כן, הוא נותן ביטוי לכך שהוא אומר: "ניסיתי להסביר לאנשים במילים והבנתי שהם לא מבינים את המילים שלי, ולכן אני צריך לגעת בהם כדי שהם יבינו את המילים שאני מדבר", לכן מכך אני חושבת שמכל דבר שאני קשורה לאלכסנדר, מתוך קריאה ולמקדונלד מתוך הבנה, זה שאין מקום לטכניקת אלכסנדר לדעתי, אלא אם אנחנו רוצים להישאר קשורים למקור שהוא החשוב. ההתפתחות צריכה להישאר קשורה למקור, זה מין מחקר שאי אפשר לחשוב שהוא התפתחות כשאני חושב שיצאתי מהמקור.

טכניקת אלכסנדר מבוססת לדעתי על עקרונות אוניברסליים, ולעשות את זה זוהי אמנות – זה מאד חשוב להבין. השאלה איך להישאר במקור ולא לסטות מכך כאשר אנחנו חושבים שהתפתחנו? ובעצם מה שאני רואה בשטח כי אני בודקת את הדברים בשטח - יש נסיגה ענקית כשחושבים שאפשר לעשות קבוצות, עושים אפליקשיון, כאשר עושים מוזיקה באלכסנדר. כאשר זה שעושה מוזיקה באלכסנדר לא עשה ביסוד את הבנת העקרונות במהותם על עצמו. איך אומר מקדונלד: It doesn't make him a musician but it helps" " שמי שעושה את זה במוזיקה אינו הופך להיות מוזיקאי, יש להבין, אבל צריך להבין מה helps ?

סיפור שקרה לי ברכבת בארה"ב שאמרתי לעצמי: "איזה מזל לאלכסנדר היה שהוא לא הכיר את טכניקת אלכסנדר", מדוע? אמרתי: הוא הרשה לעצמו לפי הכתבים שלו לעשות את זה, ולדחוף את הראש לפה ולקחת את עצמו לשם ויצא עם מסקנות מאד מעניינות בכל שלב ושלב שבעניין והפך את זה בסוף לעקרונות – זה מדהים שאיש כמותו יכול היה להיות גם האובייקט וגם הסובייקט וגם לראות את עצמו באופן אובייקטיבי ולבקר את עצמו ולצאת עם כזה דבר גאוני, אבל אמרתי לעצמי: "הוא לא התחיל כמוני - אני צריכה להיות בסדר, אני צריכה לתת כיוון, אני לא אשים ידיים לבד", וכל הדברים האלו בעצם להערכתי שבשו בהרבה, ולכן היות שאנו די רחוקים בדרך כלל מחמשת העקרונות, מהבנת הכיוון בתוך כיוון, בתנוחה ותנועה הפכנו את העניין בכל העולם ולא רק בישראל, להפך אנחנו אולי יש סיכוי טוב פה.

ולכן לא הייתה לי שום אשליה שמישהו יוכל לעשות מה שהוא עשה, מי עשה את מה שהוא עשה? אף אחד מאיתנו, ולכן אנחנו לדעתי משתמשים בשם של טכניקת אלכסנדר, להערכתי לא מהימנים לאלכסנדר בלעשות את זה.

גם אלה שהשקיעו המון עבודה – הם לא ! אני למשל לא ידעתי מי הוא היה, ואני יודעת שאני נאמנה למקדונלד, כל בוקר אני יכולה להגיד לו: ""I'm trying to do what you thought me to do.

אבל מה שקורה היום להערכתי, מה שחשוב לנו למצוא דרך שנבין. אבי אמר פעם משפט מדהים כשהוא עבד בבית הספר: "אני רוצה להבין ולא בהכרח להסכים" ואני כן חושבת שיש מקום ענקי היום גם במין כינוס כזה וגם בקונגרסים העולמיים, במקום ללכת לנושאים אחרים, בואו נבין – אני רוצה לדעת מה שמואל מבין בקונספט, בתפיסה ותבינו מה שאני בקונספט ונתחיל למצוא גישור בהבנה עם אפשרות להגיד: "אני עושה את זה אחרת" – זה עוד לא הגענו לנקודה זאת גם בארץ. תודה.

אורי עשת
אתם תרשו לי קודם כל לומר לכם שכשעומדים בפני ציבור, למרות שזה מורים לאלכסנדר, העמידה בפני ציבור היא לא כל כך נוחה – זה אחד. הדבר הנוסף באשר לנושא עצמו – ההתייחסות שלי היא לכל איבר – כדי הסביר את העניין לכל איבר בעצם יש לו תפקיד משלו – ליד יש לה תפקיד משלה, הרגל לא תעשה מה שהיד עושה והגב לא יעשה את מה שהאוזן עושה ולמוח יש תפקיד משלו. זאת אומרת שכל אחד צריך לעשות את תפקידיו, והמוח יש לו צורך כמו שליד יש צורך לעשות את תפקידה - למוח יש צורך להבין, יש צורך לדעת, יש צורך לדבר ולהסביר וכן הלאה. הנושא הזה הוא בעצם המינון, אנחנו יכולים לקחת את זה במינון גדול מדי, ואז אנחנו מחבלים בתנועת היד או הרגל או הראש או הגב וכן הלאה, ואותו הדבר בעבודה הטכנית בלבד, אם זאת העבודה הטכנית אז יש לנו חוסר באיזושהי התמודדות מוחית-שכלית-הבנתית עם הנושא כולו. כך שאני מקבל: א' את מה שאומר גל, ב' את מה שאומרת ריקה כשהיא מדברת על איזשהו שיתוף – ואני פה גם כתבתי כמה מילים. זאת הייתה הקדמה קטנה, וזה עוד קצר יותר.

מהמילה הכתובה אל היד המכוונת - אני מסכים עם גל ואני חושב שאצל אלכסנדר הקו המעשי של העבודה שבשיטה הוא החשוב והמודגש יותר מהקו התיאורטי ושניהם יחד כרוכים זה בזה ויוצרים את הממד הפסיכו-פיזי האנושי של השיטה. כל הצד המעשי עובר דרך החוויה האמיתית, המהנה ואפילו המענגת, ותוך כדי כך אנחנו נפתחים מן הסוגרים - בפיזי ובנפשי וזהו כיוון חיובי שתוך מהלכו מתעצב ומתייצב אדם חופשי פתוח ומאוזן. אמנם יש בדרך עליות ומורדות, אבל במהלך הזמן קונה הלומד את זכותו לעבוד עם אחרים או מאפשר דרכי תיקון ושינוי לעצמו ולאחרים. זה הפתח לגילוי העצמי ואין למעלה ממנו במיוחד ובפרט. אני חושב כמו גל וודאי כמו אחרים שהשילוב בין המעשי והתיאורטי פותח גוונים, כיוונים ועולמות נוספים שעקרונותיה של שיטת אלכסנדר מהווים אבני יסוד ואפשרויות אינסופיות. תורת אמת אינה שותקת, אינה מתאבנת, היא מאפשרת התפתחות בלתי פוסקת – זהו הסיכום גם שלי של הנושא שהוא תיאוריה מול יד מכוונת, המילה מול היד – אנחנו לא יכולים האחד בלי השני. תודה רבה.

שמואל נלקן
אני רוצה קצת להתחיל במה שאלכסנדר הביע לגבי הספרים שלו. הוא קרא לספרים האלה לא תיאוריה, אלא פרקטיקה. הוא לא ראה את הספרים כדבר אחר מאשר אמצעי נוסף means whereby נוסף לעבודה הפרקטית שלו עם תקווה מאד רחוקה שאם יום אחד יבוא ואף אחד לא שמע על טכניקת אלכסנדר, ומישהו ימצא את הספרים שלו, הוא יידע לפחות מנקודת התחלה מהי העבודה שלנו, הוא יוכל אולי לשקם אותה – ככה שאנחנו צריכים להגיד בעצם שזה לא מן המילה הכתובה ולא מהפרקטיקה, אלא בעצם יש כן, כפי שהוא בפרט התייחס לדברים, יש כאן איזושהי שלמות.

אני יכול להגיד שיותר מתמיד בעבודה שלי עם סטודנטים אני רואה עד כמה הדברים האלו הם בעצם שלובים זה בזה, ועד כמה דברים מסוימים אם אנחנו לא מבינים את הקונספציה שמאחוריהם זה הופך להיות כמו כל פעילות מניפולטיבית אחרת, וברגע שאנחנו מבינים את הקונספציה שמאחורי הפעילות שאנחנו רוצים לעורר, יש איזשהו כיוון שמיד משפיע של העבודה של הידיים שלנו ושל העבודה שלנו עם אנשים. כלומר הידיים, אומרים שהיהודים מדברים עם הידיים שלהם – אנחנו המורים לטכניקת אלכסנדר זה אחד מכלי ההתפתחות שלנו ביחס לאנשים שאיתם אנחנו עובדים, כולל תלמידים וסטודנטים.

לראות איך הטכניקה התפתחה אצל אלכסנדר עצמו - מעניין לראות את הכותרות שהוא נתן לספרים ואת ההתפתחות שקרתה. העיסוק הראשון שלו היה מאד ספציפי – בעיות של דיבור. הפרסומים הראשונים שהוא כתב, עוד לפני שכתב את הספרים, הוא דיבר על גישה של שיקום נשימתי, יותר מאוחר זה קטע שנכנס למהדורות ראשונות של הספר הראשון שלו, הוא דיבר, וזה לדעתי ביטוי מאד מאוד מדוייק וחי של מה שהוא חווה בתוך העבודה שהוא עשה – הוא מדבר על הדוקטרינה של antagonistic action in position of mechanical advantage - של כיוונים אנטגוניסטים-מנוגדים והפוזיציה של mechanical advantage , של יתרון מכני. הוא דרך אגב השתמש בביטויים האלה רק יותר מאוחר, ואני מניח שגם זה לא במקרה, ויחד עם זה אנחנו מאד מאוד יכולים לראות את הדבר הזה בצורה שהוא מבטא את זה, ואני מאד ממליץ להסתכל על הדבר הזה.

הספר הראשון שהוא כתב Man's Supreme Inheritance - מורשתו העילאית של האדם, וזה אומר משהו מאד מאוד חשוב, אלכסנדר לא פיתח, אלא גילה – הוא גילה אפשרויות מסוימות של תכונות של כל אחד מאיתנו כאפשרות וכוח, ומכל העבודה שלו צריך להבין בדיוק מהי הנקודה הזו – זאת לא עוד המצאה.

הספר השני The Constructive Concious Control of the Individual שאולי זה הספר שמבחינה תיאורטית הוא המשמעותי ביותר בכתבים שלו, אבל גם הוא פרקטיקה שגם התיאוריה היא פרקטיקה, וזה אומר שהוא מדבר על control פיקוד , יותר מאוחר הוא דיבר על פיקוד ראשוני, ושם הוא מדבר על פיקוד בונה ומודע של האדם, ויש בזה כבר משהו הרבה יותר קרוב לראיה של המנגנונים שבעצם גורמים לעצמנו להיות משהו אחיד, משהו שלם, וכיצד זה יכול לעבוד. ואז אנחנו מכירים את The Use of the Self השימוש בעצמי . מה זה אומר בעצם השימוש? וכאן יש הרבה דברים שאנחנו צריכים ללמוד תמיד מחדש, יש בלבול עצום בעבודה שלנו, של כל אחד מאיתנו, ולפעמים גם במה שנכתב על הטכניקה או מה שמנסים לעשות עם הטכניקה לבין מה שקשור בכלי ובפעילות שהכלי עושה, וגם על השימוש ולא על התנועה. זה דבר שצריך להבין אותו היטב, היחס הזה שמבוצע דרך היחס בין צוואר-ראש-גב-גפיים זה בעצם קובע בכל רגע נתון מה תהיה האיכות של הכלי, הכלי הזה הוא תמיד מתפקד, הוא תמיד עושה דברים, ואפשר לפתח את זה להרבה כיוונים, אבל צריך לדעת שהייחוד של הטכניקה היא בשימוש, בשעה שרוב השיטות שגם מתיימרת למשהו אחר הן בעצם עובדות על התפקוד.

הספר האחרון אולי הוא היותר מדויק מהכול The Universal Constant of Living - הקבוע האוניברסלי בחיים. כלומר יש משהו בכל רגע נתון שיקבע-קבוע אם בצורה שאנחנו משתמשים בעצמנו מתרחש משהו שהוא לחיוב מבחינת המערך כולו או אם זה משהו שהולך נגד המערך לשלילה במערך שלנו כולו. אלה הכול רבדים שאם ניקח אותם כולם אולי נוכל לקבל איזושהי הבנה יותר טובה לא בשכל, אלא בפרקטיקה שלנו עם עצמנו ועם אחרים.

אני רוצה להגיד משהו שאני חייב להגיד – אני חושב שאני היחידי כאן באולם שפגש את אלכסנדר עוד בחייו. קיבלתי ממנו לא את כל השיעורים שהייתי אמור לקבל ממנו מפני שהוא כבר חלה והלך לעולמו, אבל אני מוצא היום אחרי יותר מ-50 שנה שהכמה נגיעות שקיבלתי ממנו, שזה דבר שעורר בתוכי בזמנו השתאות ושאלה – כשהשאלה שהייתה שם עד היום מפרה אותי. אמנם האדם שגרם לי להיות כאן היום יותר מכל זה מקדונלד, אבל מאחרי זה ישנה המורשה הזו שדרך מעט מילים, אבל כן מילים ודרך עבודה שהידיים שלו העבירו חי ומפכה.

שייקה הרמלין
ישנה אימרה שאומרת : אתה הוא מה שאתה חושב, לעשות כל אחד עושה משהו אחר, אבל אתה הוא מה שאתה חושב ולא מה שאתה עושה. אלכסנדר אמר: כשאני עובד מוחי בידי: " When I work my brain is in my hands" מקדונלד אמר: "הדרך הטובה ביותר להמחיש את מה שאני רוצה זה באמצעות המחשה ידנית", וזה לא סותר האחד את השני - שני הדברים מבטאים את אותו הדבר.

כמובן שאם נעמוד ליד אדם וניתן את ההוראות לא יקרה שום דבר, לפחות לגבי תלמיד מתחיל. מצד שני הידיים לא עושות את עבודתן מעצמן – הן לא היודעות, הן לא החושבות, הן פשוט מתווכות בין המוח וההוראות החדשות שאנחנו רוצים to convey – להעביר לתלמיד, אבל מה שקרה בעצם שהידיים השתלטו עלינו, כי הידיים בעצם באמצעותן בנינו את העולם ובגלל האגודל הקטן הזה יכלו להעביר חוט במחט ולעשות, בלעדיו לא היינו יכולים לאחוז. מצד שני גם הידיים הן אלו שניתקו אותנו מהגב, הן השתלטו על הגב, מספיק לקחת ידיים של אדם שבא אלינו עם בעיה או כאבים ביד או בכתף ולראות כמה מתח ופחד נמצא ביד, והוא לא יכול אפילו לשחרר אותה. כלומר הידיים ממשיכות לכווץ את עצמן לתוך הגוף כל הזמן, ועוד ממשיכים רבים לטעות ולחזק ידיים ולעשות תרגילי כוח לידיים ורגליים – ידיים חזקות הווה אומר גב חלש ואותו הדבר לגבי רגליים.

ב-Constructive Conscious Control אלכסנדר אמר:" על התלמיד לחזור מילולית אחר ההוראות, כל ניסיון לעשות אותן יגמר בכישלון", אפשר לתת כיוונים לא רק עם הידיים, אפשר עם הראש, עם הברך עם כל חלק של הגוף. תמיד אפשר לשאול: מי שם ידיים על הראש של המורה? מאיפה הידיים יודעות? האם מישהו מושך את ראשו? ההוראות מבטאות את הבקרה והארגון של הראש-צוואר-גב והמילים הופכות כוח. אלכסנדר אמר: "אתם תדאגו לאמצעים, המטרות ידאגו לעצמן, אם לא תעשו את הלא – הכן הוא כבר שם", אנחנו לא עושים את הכן כמו ששמואל אמר – הוא לא גילה עוד שיטה. אלכסנדר גילה מה איבדנו, אלו שני דברים שונים: לגלות מה איבדנו, מה לא בסדר מתוך מתודה של איך לחשוב את זה חזרה. איך לא להפריע למערכת לתפקד כפי Nature meant to be באמירה כזו אנחנו פשוט לא מפריעים לטבע – לכוח העליון הזה, כך שבמחשבה בהוראות אנחנו רק מכינים את השטח. את ה-flow - אנחנו לא עושים, כלומר: מקדונלד אמר: " "You have to look for it הדבר הזה כמו אותו דבר שקיים בטבע, אותו דבר שנמצא בצמח, אותו דבר כמו בחיים – אנחנו לא עושים את החיים, אנחנו קיבלנו אותם, כל מה שאלכסנדר גילה זה איך לא להפריע לדבר מלפעול. כך שבדרך כלל אנחנו מפריעים, אנשים מפריעים בצורה כזאת, והם עוד בטוחים שהם עוזרים על ידי כל מיני תרגילים שונים. כלומר, קודם כל עלינו לומר להם להפסיק ללכת בצורה עיוורת להשגת מטרה.

דבר ראשון שעלינו לעשות זה להפסיק לנסות לעשות את זה על ידי עשייה – אם הייתה איזושהי עשייה נכונה מזמן כבר היינו מגלים אותה ועושים אותה – היינו עושים בבוקר one-two ובערב one-two ובמשך היום המכונה הייתה מתפקדת, וזה לא עובד ככה, עלינו לשנות דפוסי חשיבה, אי אפשר לשנות דפוסי התנהגות, אלא על ידי שינוי דפוסי חשיבה. ההרגלים השגויים השתלטו עלינו עד כדי כך שאנחנו מזהים אותם כנכונים, זה אנחנו ואנחנו כולנו רואים ברמה של הפרט, ברמה של הכלל שה"סמוך-יהיה בסדר" כבר לא עובד, תחושת בטן לא עובדת כך שעלינו לחזור בעצם לדרך שאלכסנדר הציע. הוא הציע ואמר:Only for those who want to learn and to cultivate themselves" ", רק אלו שרוצים ללמוד ולהתפתח – זה לא עניין של תחרות כי היכן שיש תחרות אין התפתחות. בכל מקום שיש תחרות אין התפתחות, ככה עלינו להפוך את זה, את ההתנהגות הזאת לחלק מההתנהגות היומיומית שלנו בעצם. אלכסנדר ראה סוג אדם, הוא דיבר על האדם כשלם – לא אדם שעובד, אלכסנדר זה לא עבודה – זה לא – אני עובד ואחרי העבודה. אלכסנדר זה סוג אדם שהוא קודם כל לא endgainer הוא לא רודף מטרות, ב' הוא יכול לעכב את ההרגלים שלו, יכול to inhibit את התגובות שלו ל-stimulus – לגרויים שונים.

הוא לא חסיד שוטה של כל מיני שיטות , הוא לא מחפש כל מיני גורואים לעבוד בעבורם. כלומר הוא אדם עם Constructive conscious control יש לו מודעות בונה, מונעת ובונה כל הזמן. ובחיים שלנו ככל שאנחנו הולכים בדרך צריך כל הזמן להחליט, לעצור, להעיז ולהחליט הלאה, כך אנחנו צריכים לעשות את זה.

זה החלק היחידי שעושה את זה בתוך המנגנון הזה – זו החשיבה, ואלכסנדר אמר: "It's all about thinking" זה הכול אודות חשיבה. והוא אומר: The first time you'll know what thinking is about"" בפעם הראשונה שתדעו מה זה נקרא לחשוב. מצד שני אמר שבפגישה של מתוך 10 אנשים שאומרים "אני חושב" בעצם הם מרגישים ואומרים: "אני חושב", והם לא חושבים, מרגישים ומביעים את זה בצורת אני חושב.

ככה שבעצם אני קורא לזה חשיבה שמארגנת אותנו בתנאים הטובים ביותר ברגע, והכול קורה בהווה, כל רגע לא יחזור, אי אפשר לשמור את הדבר כנכון, והכול זה כמו שהנשימה ככה כל רגע הדבר צריך רה-ארגון – והכול עוסק בבחירה שבה אני הולך בדרך שאני יושב ואוכל, הידיים יכולות אם הן מבטאות את החשיבה לא צריך לעשות איתן שום דבר. אתה יכול לעמוד ליד תלמיד ולגעת בו באצבע והמערכת שלו תתארגן. לשם כך מצד שני אתה חייב להביא את עצמך בכל רגע מחדש כל הזמן לעסוק בהתפתחות ובמחקר ולא להיגרר לעשות את זה, להרשים את האדם, להראות לו כמה אתה טוב או חכם, אתה צריך להיות human being או human doing: " "It's all about being . תודה.

מאיר עמית
אני רוצה להגיד משהו – בזמן שארגנו את המפגש הזה אני השנה תקופה מסוימת הייתי מושבת ולא הייתי כל כך בעניינים, אז קיבלתי את ההזמנה הזאת כמצב נתון והחלטתי בכל זאת להשתתף פה בפאנל ולהביע את דעתי.

ההגדרה של המפגש הזה הוא - מהמילה הכתובה אל היד המכוונת, כשאני קראתי את זה אני הגעתי למסקנה שהתהליך באלכסנדר היות שהוא חייב להיות מאד מדויק הוא הולך מהיד המכוונת אל המילה הכתובה כי עד כמה שאני יודע אלכסנדר את התגלית שלו גילה בעזרת המראה והידיים, ורק אחר כך הוא כתב את מה שהוא גילה. ובפועל בין היד המכוונת ובין המילה הכתובה נמצאת המילה המדוברת, ומתברר שבשיעור לשיטת אלכסנדר המורים ליתר ביטחון גם מדברים, והיכולת שלנו שהדיבור שלנו, המילים שאנחנו בוחרים בזמן הלימוד, בזמן שאנחנו מלמדים יהיו קודם כל ברורות לנו יותר, ושיהיו יותר מקובלות על המורים שמלמדים אלכסנדר - שיהיה מכנה משותף רחב יותר בנושא המילולי, ולכן אני חושב שחשוב מאד ליצור מפגשים שיהיו בהם נוכחים, כמו שריקה אמרה, כל המורים ולדון במה שאלכסנדר קרה לזה אפיון המילה, ולכן לפי דעתי כדאי להקצות יותר משאבים לנושא הזה. עבודה זה דבר מאד חשוב, אבל גם המילולי הוא נושא מאד חשוב כי הוא נמצא כפי שאמרתי בין המילה הכתובה והיד המכוונת, ולהיפגש ולהקצות משאבים וללבן את ההבדלים שיש למשל בין תחושה להרגשה, בין אינסטינקט לבין רפלקס, בין ערנות לבין מודעות, לתת חשיבות יתר למילה המדוברת שמלווה את הנחיית הכיוונים.

בזמן שאנחנו מלמדים אנחנו מנחים כיוונים, היכולת לתת למילה המדוברת מקום יותר נכבד בכל התהליך שאנחנו מתפתחים בו במסגרת שיטת אלכסנדר. תודה רבה לכולם.

חזי עין-שי
בקונגרס האחרון שהיה באנגליה, באוקספורד, אני זוכר קטע אחד של מוזיקאי – אדם שניגן בכינור שעלה לבמה וניגן קטע קטן – אני לא מוזיקאי, בהיסטוריה הפדגוגית או החינוכית שלי,אבל אולי יש לי מערכת מוזיקלית טובה. הוא פעל עליי, הוא ניגן דקה או שתיים ואני הרגשתי משהו שמאד הייתי רוצה שבעבודה האלכסנדרינית שלנו כל המילים, כל ההבנות, כל המאות ספרים וכל המאות מאמרים, כל הדברים שאנחנו חוזרים ומשחזרים אותם כל הזמן, כמעט שתהיה דקה אחת, קטע אחד, מגע אחד, הרטט הזה או ההתחדשות הזאת שהייתה לי ברגע שהבן אדם הזה ניגן, ומה הוא אמר? הוא אמר האיש הזה, שכחתי את שמו, שכמה דקות של בטהובן היום משנות מחשבה של אדם, משנות משהו מאד מהותי בתפיסת העולם שלו את עצמו, ועד כדי כך שהוא האיש הזה עובד עכשיו עם חולים, עם חולי אלצהיימר וכך הלאה וכך הלאה בלהעביר להם ולשנות משהו בקוהרנטיות, בתפיסת העולם שלהם. את זה אני מחפש בכל רמ"ח אבריי, בכל כולי כבר הרבה שנים בעבודה האלכסנדרינית, והגעתי למסקנה שאולי פעם אחת חיים זה לא מספיק לגלות את האפשרויות הטמונות במה שאלכסנדר גילה באמת.

אבל התגליות האינסופיות שצריכות להתרחש בהבנה העצמית וביכולת שלנו, היכולת הזאת של האיש הזה שניגן בכינור – את זה אני אחפש, ואני חושב שזה יהיה הדבר שיביא אותנו קצת למעלה והאולמות ילכו ויתמלאו בכל מקום בעולם. תודה רבה.

יוסקה אדמוני
אני אספר לכם משהו שקרה שלשום. בא אלינו שיפוצניק לסדר לנו משהו וסיפר שהוא עשה אצל הגננת יהודית בנטעים גם כן דבר כזה וכזה, אז אמרתי לו: "יהודית זו וזו", אמר לי: "כן" עניתי לו שאני מכיר אותה, היא הייתה תלמידה שלי – שאל: "איך זה יכול להיות", היא מבוגרת, "אתה היית המורה שלה?" ופה באה לי שוב הדילמה הזו: אנחנו מורים, אנחנו מכוונים. אני רוצה לתת לכם תמיד כשאני מדבר אני נותן מהניסיון שלי, וקשרתי עם כמה דברים פה שאני מקבל אותם ואני חולק עליהם מתוך הניסיון שלי.

אני באתי לטכניקת אלכסנדר כבר די מבושל, די משופשף מהחיים, מהשימוש הנכון/לא נכון שלנו, ואני טוען שכמוני יש עוד הרבה הרבה שלא קראו את הספרים של אלכסנדר או לא הבינו אותם, אני יודע, ואנחנו ספגנו את רוב התורה מהידיים של המורים שלנו ומהמנרס maners שלהם כמו שמאיר אומר, והם אומרים, מדברים ומבטאים את מה שהם חושבים: "אנחנו לא יודעים בדיוק מה אלכסנדר כתב, יודעים מצינור שני או שלישי".

כשבאים אליי תלמידים חדשים ואני נקרא מורה, הם רוצים ללמוד, ואני אומר להם": "חברה, אני לא אוכל ללמד אתכם איך להשתמש בגוף שלכם כי אלהים נתן בכם מחשב כזה שהוא פועל לבד, אתם אפילו לא מבינים ולא תבינו לעולם כי אי אפשר להבין איך זה פועל, אני לא יכול להסביר איך אני רואה, אני לא יכול להסביר איך אני שומע, אי אפשר להסביר את זה...". כשתלמידים מנסים להבין, הם על הבנקט, הם בצד אחד לגמרי אי אפשר ללמוד בהתכתבות את אלכסנדר, לכן אני אומר להם: חברה תקשיבו, יש לכם חמישה או שישה חושים, אלכסנדר גילה עוד חוש – הקינטיקה, זה מה שאני חושב, יש חושים לאדם, וזה מה שמכתיב לו את צעדיו ואת שיווי משקלו, שיווי משקלו זה גם האיזון שלו ואם משהו פה לא בסדר, אני זוכר שהיו לנו ויכוחים אם אנחנו פסיכולוגים או לא פסיכולוגים, ולא צריך ללמוד פסיכולוגיה, אבל השיטה היא פסיכו-פיזית, ואם אנחנו נושאים על הכתפיים שלנו או אנחנו גרמנו לחיים לשבש את האיזון שלנו זה מתחיל מכאן - לחצים פה, כעסים שם, אכזבות כל הדברים האלו משבשים את האיזון ואת האופוריה שלנו.

מה אני צריך לעשות כמורה לטכניקת אלכסנדר? לכוון את הכיוונים ולהחזיר אותו לכך שהוא יפסיק לעשות – שיעצור ויגיע לניוטרל של הגוף שלנו. הניוטרל כמובן זה לא לשלוח גלי חשמל לשרירים, ואז אם אתה מתחיל לאזן מההתחלה אתה יכול לומר לו מה הוא עושה לא טוב, וזאת הכוונה שלנו, הכיוונים שלנו כמורים, אתה יכול להגיד לו מה הוא: "אתה מגזים פה, אתה סוטה שם, אתה מתוח פה, תפשיר, תפשיר..." גם במשך הזמן סיגלתי ומצאתי אילו סימנים מביאים את האדם להגיע למצב שבו הוא מרגיש שהגוף שלו עובד בצורה של המכניזם הטבעי שלו כמה שיותר קרוב, ואני אומר - אי אפשר להגיע לשלמות של איזון מושלם, אבל ההפסקות הן נהדרות, פה זה מצוינות, אם אתה יכול כל פעם להתחיל ולהפשיר את זה מחדש אתה מרגיש את נקודת החוזק כמו כשאנחנו מתאמצים יותר מדי ונושאים משא כבד – אם נניח אותו לשלוש- ארבע שניות בצד, הכוח יחזור חזרה ונוכל להמשיך, רצנו, נחנו קצת, אבל אם אתה כל הזמן במתח אתה לא יודע מתי אתה מאוזן.

אני הבעתי פה את מה שאני מרגיש – אנחנו לא יכולים ללמד את האדם איך ללכת, איך לקום, בכוח או לא בכוח, למשוך או לא למשוך אנחנו צריכים להראות לו שיחוש מתי הוא עושה את הפעולה בלי מאמץ במינימום מאמץ – התנועה שלו היא חשובה ולא הפעילות – פעילות של תנועה חופשית שהגוף לאט לאט מתאזן. תודה רבה.

שמואל נלקן
רוצה רק להעלות שאלה המתבקשת מכל מה שאנחנו אומרים כאן: היכן בעצם מה שאלכסנדר גילה שהערכת התחושה, הערכה התחושתית שלנו בלתי אמינה? הרבה דברים אנחנו אומרים, אנחנו חווינו, אנחנו הרגשנו, אבל היכן אנחנו ביחס לתופעה שאנחנו כל כך טוב מכירים ברגעי אמת של הערכה תחושתית בלתי אמינה?

אבי גרניט
אני גם כשקראתי את הכותרת הזאת הבנתי שצריך להעביר אותה למשהו פרקטי. חשבתי מה זה אומר לי? המשפט הזה: מהמילה הכתובה ליד המכוונת, ואיך זה פועל בתפיסת העולם שלי את אלכסנדר? כשאני סיימתי ללמוד דווקא רץ לי בראש משפט שאבא שלי לימד אותי, זה - תהיה נאמן למקצוע שלך. הייתה לו נגריה, וכנראה שהוא הכניס לי את זה כל כך עמוק שזה באמת פועל בתוכי. חשבתי לעצמי איך אני אהיה נאמן לכל מה שאני למדתי? במיוחד כשמסיימים את הלימודים יש איזשהו מן חשש, פחד האם אני אמשיך ללמד את מה שלמדתי ומה יעזור לי? אז דבר שאני עשיתי - יש לי את חמשת העקרונות שרשומים תמיד בחדר העבודה שלי ובבית הספר וכשאני מלמד, ונותן את השיעור, העקרונות האלה מול העיניים שלי, וכפי שאתם יודעים כשלומדים משהו אמיתי אז הוא הולך ומתפתח כל הזמן ומובן יותר לעומק ונהיה יותר ברור. זה השלב שהבנתי שחמשת העקרונות האלו הם דבר אחד שאין להפריד ביניהם, וזה הולך ונהיה יותר ברור. כשאני מלמד אני שואל את עצמי: "האם בשיעור הזה באמת אני עבדתי לפי חמשת העקרונות?" כי קיימת בעיה שאני חושב שהיא הבעיה של מהמילה הכתובה אל היד המכוונת – האם מה שאנחנו אומרים, מטיפים, מרצים, מספרים, באמת מתקיים ברגע שאנחנו עושים את העבודה? וזה כל אחד עם המצפון שלו צריך לשאול את עצמו: האם הוא נאמן לחמשת העקרונות שעד כמה שאני יודע מקדונלד סידר אותם, אבל הם כתובים בספרים של אלכסנדר - משם הוא לקח את החומר. האם ברגע שאנחנו נותנים את השיעור האם חמשת העקרונות האלה קיימים אחד לאחד וכולם כאחד בזמן העבודה שלנו. אני יכול להגיד על עצמי שלפעמים זה בורח לי מהראש, ואז אני שם את המבט ואומר:"אבי, בוא תראה האם באמת היית נאמן למה שכתוב שם, למה שאתה מאמין בזמן העבודה? "זוהי דרך פרטית שעוזרת לי - אחת. דרך פרקטית שנייה שעוזרת לי היא לקחת מידי פעם, וכדאי כמה שיותר, ספר או של אלכסנדר, לי מקדונלד הוא מספיק סמכות כדי שאני אעקוב בדרכו, וקורא פרק בתחילת יום ורואה והופס תפסתי משהו – "הנה בוא נראה אם אני מצליח ליישם את זה מעשית בשיעור".

יש תקופות, שאני לא יודע אם יש לכולם, שבהן פתאום מתחיל משהו בטכניקה לא להיות חי, לפעמים אנחנו משתעממים, נתקעים מסיבות אישיות, ממשהו שקורה לנו בנפש ובחיים, קריאה של פרק, התקדמות בספר, וניסיון לשים את זה בעבודה – היו תקופות שהרגשתי שלי זה ממש הציל את הדרך שבה אני עובד ונתן לי את האפשרות להיכנס ליום העבודה ולהמשיך למרות שיש לי תחושות לא נעימות לפעמים או קשות או תסכולים.

דבר נוסף שאני חושב שכדאי לנסות זה לראות את הבו-זמניות בעבודה , את זה למדתי ממקדונלד – היכולת בזמן שאתה רואה למשל תגובה לא טובה בשיעור, להצליח באותו רגע לעזור לתלמיד לזהות את הטעות ומיד בו-זמנית לתת לו כלים איך לתקן ולהעביר לו חוויה ברורה של התיקון, שיש קשר בין מה שאנחנו אומרים למה שקורה באותו רגע בשיעור לעומת נטיות שקיימות לדקלם, להסביר, להטיף ושהידיים עושות בכלל משהו אחר – זה קשר אמנותי שאני ראיתי אצל מקדונלד ואני יכול להגיד שזה הביא אותי לטכניקה. אני ראיתי שיעור של חבר טוב מאד שלי שהיה איתי בצבא – חייל, ודרכו קיבלתי את ההזדמנות. לראות את העבודה של מקדונלד - הוא קיבל שיעור ממקדונלד – זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי שיעור, ומה שהיה מאד מאוד יפה זה שהוא אמר לו :"אמיר, שים לב זה היה כך וכך לא נכון" ובאותו רגע מיד הוא נתן לו את החוויה הנכונה, ממש יכולתי לראות את העיניים של החבר, שהכרתי אותו, נדלקות ומאירות וכל הפנים שלו מאירות בחיוך, ואז הוא מעביר לו את החוויה הנכונה – הקשר בין המילה הכתובה, המדוברת והמעשית נגלו לפני בצורה כזאת שעשר דקות לפני זה לא ידעתי מה אני רוצה לעשות בחיים שלי, ובאותו רגע הבנתי מה אני הולך לעשות כל החיים שלי. וזה עומד כנר לרגליי ולעיניי - לנסות לחבר בין המילה הכתובה, המדוברת והמבוצעת בשיעור בו-זמנית. תודה רבה.

ריקה כהן
אני רק רוצה להוסיף 2 דברים, דרך אגב אני 50 שנה במקצוע, לא מעט הודות לשמואל שהביא אותי ככה עם נועם ביחד כמו פינוקיו עם השניים שהביאו אותו, למקדונלד כשהייתי תקועה, הייתי אצל קרינגטון שנה והייתי אצל כל המורים האחרים ה-master teachers שהיו תלמידיו, אבל נכנסתי לתהום יותר ויותר עד שבאתי למקדונלד, נתן לי שיעור אחד ומאותו שיעור עולמי התהפך. אני רוצה לדבר, אני מורה לאלכסנדר ואין לי שום יומרות להיות ה-מורה, אני נאמנה לעצמי – הוא נתן לי שיעור, ישבתי על כיסא הוא אמר לי: "ריקה You're going to go forward to get up" ורצתי לשם, הוא אמר: "No, No, No Ricka forward is not back and up is not up" ומאז יש לי דרך לחיים.

אני רוצה להגיד לכם משהו – חמישים שנה זה המון זמן. היו משברים, המון שאלות ושעות רבות של עבודה. מיום ליום אני מתעשרת מהעבודה, מיום ליום הדמיון שלי רואה את מה שאני רוצה להשיג, ואני נאבקת מול מה שאני מחפשת, הרבה מורים הסמכתי והרבה מורים מגיעים אליי, והדרך מתקדמת בעומק העקרונות. מה אני רוצה להגיד? היא רק מתקדמת בעומק העקרונות כמו שאבי אומר, כי יש לי הרבה קשר למה שאנחנו עבדנו יחד בהבנה שלנו של כל העניין. אם מתחילים לעבוד אז בהתחלה זה מכני.

הקשבתי לסימני הדרך, זה היה מזלי – לא קרינגטון, לא מורים אחרים ואז הבנתי: "לא ריקה זה מוריד אותך לתהום", בא מורה, שם ידיים שנייה, ואני יודעת שהרבה אנשים שעברו תחת הידיים שלי ממשיכים להתקדם מתוך הבנת העקרונות במעשה, במילה אני חושבת: חשיבה, מילה, עשייה צריכים להתקרב, להתכוונן לאותו עניין. זאת אומרת שאם אומרים: "אני מכוון אותך למעלה" ודוחפים קדימה אין לי אמת לעניין, אז המילים הן מעבר לזה. אנחנו פה זה מאד מעניין, אני יושבת, מקשיבה לכל אחד, מכבדת כל אחד ורואה שהכוח בעניין הוא שבעצם אנחנו מעט מאד מסכימים האחד עם השני כי אני גם מוצאת המון קושי לקבל כי הלכתי דרך מאד ארוכה. ולראות תלמידים שרצים עם הבטן קדימה, הראש אחורה, אבל אני לא מבקרת את זה יותר.

מה שאני רוצה רק לומר במסר הזה שכל מי שמוצא את עצמו בעניין שנותן לו את כוח החיים קדימה, ככה אני מרגישה, זה לא שאני טובה ורעה ,וזה נותן לי כוח לעבור את החיים וכך אני מאמינה בטכניקה – זה לא כמה עשית טוב או רע זה הכוח שנולד מהבנה בשבילי מהעקרונות ובדרך שבה למדתי אותם ובדרך שאני נאמנה להם – אני לא מבטלת את כל הפילוסופיה האחרת כי זה גם כן חלק, גם חלק מאד עמוק, אבל אצלי בהקשר לאלכסנדר זה מאד מאוד קשור – הבלימה, האי תגובה מיידית, להיכנס לעצמי, "ריקה בחייך תפסיקי כבר, תקשיבי" כל הדברים האלה, אני מדברת לעצמי בדיאלוג אינסופי 24 שעות ביום שאני בערנות, וזה עובד, וזה מאד מעניין. מה שאני רוצה להגיד, לדעתי זה לא מקצוע, לדעתי זוהי דיספלינה, ואנחנו לא מלמדים את זה כמקצוע, ואנחנו לא צריכים לחשוב שאנחנו חייבים להיות עונים על שאלות העולם, אנחנו צריכים להבין מה, וככל שאני קוראת את אלכסנדר, ולוקח לי המון זמן להבין משפט אחד, הבנתי מה שהוא רוצה להגיד, והאנגלית שלי לא רעה - יש שם חומר מעולה, והיה לנו מורה דגול שהבין לעזור לנו לא להיות מבולבלים בעניין.

שמואל נלקן
מקדונלד תמיד אמר לנו שהוא כל הזמן עושה את הדברים הלא נכונים, וכמובן שתלמידים שהערצנו אותו לא האמנו לו. אם למדתי משהו במשך השנים למדתי שזה לא רק הוא עושה כל הזמן את הדברים הרעים.

שייקה הרמלין
ואלכסנדר אמר בגיל 80-70 כששאלו אותו: "האם אתה עוד נותן כיוונים, האם אתה צריך לחשוב על זה או שזה אוטומטי?" הוא ענה: "I dare not to stop". ואני אומר לכולם, אין הצעה טובה יותר מאשר לחזור לפרק של אלכסנדר – זה עושה את היום.

הערה:
דברי המורים תומללו מהקלטה ונכתבו כלשונם ללא כל עריכה.
בברכה,
אתי סהר

בחזרה לראש העמוד


 

מה אלכסנדר ראה במראה - שייקה הרמלין

(אלמלא המראה – לא היינו כאן בכנס היום)

אומרים "טוב מראה עיניים ממשמע אוזניים"

העיניים מעבירות אינפורמציה מתמדת למוח, למעשה העיניים זה החלק הגלוי היחידי הקשור ישירות למוח. אנחנו לא רואים על ידי העיניים אלא באמצעותם אינפורמציה מועברת למוח, לקורטקס שהוא גוף הראייה. אפשר "לראות" דברים בבית, בעבודה מבלי שאתה נמצא שם. כלומר, גוף הראיה הוא הקורטקס הנמצא מאחורי הגולגולת, בו נאספת אינפורמציה וזיכרון של דברים, דמיון וחלומות הקשורים בראיה. אפילו כשהעיניים עצומות, הקורטקס ממשיך "לראות" ולעבוד.

ובכן, העיניים אוספות אין סוף פרטים, זרם של אינפורמציה למוח – פרטים חשובים יותר וחשובים פחות. מבחינתנו, הנושא שאנו עוסקים בו הוא ה – “self” או "השימוש בעצמי".

הבעיה היא שאנחנו לא כל כך מכירים את עצמנו. זו אמרה שקצת מקוממת אותנו – "מה אני לא מכיר את עצמי?" אנחנו אפילו "מכירים " את הזולת יותר טוב ממנו...

יש צורות שונות של "לדעת", אנחנו מסתכלים ולא רואים או רואים ולא מסתכלים. אלכסנדר אמר, אנו מסתכלים במראה בעיקר לראות אם איזה "פצעון" בלתי צפוי יצא וכמה מיני משחות המציאו כדי להסתירו. אולם כיצד אנו עומדים ומכווצים את הצוואר איש לא רואה. כלומר אנחנו עושים מהטפל עיקר ומהעיקר טפל אם בכלל.

כאשר נעמיד אדם מול מראה ונשאל אותו מה הוא רואה הוא לא "רואה" דבר, וירגיש אפילו מבוכה ואי נוחות. אני יכול להפנות את תשומת ליבם שהראש נטוי ימינה או שמאלה אחורה ולמטה, שכתף אחת גבוהה יותר מהשנייה, שאנו עומדים על רגל אחת יותר מהשנייה, שהרגליים לא שוות בצורתן, שיד אחת ארוכה יותר, שהגב התחתון שקוע וכו' וכו'. תלמיד אחד אמר לי השבוע, כאשר אני מסתכל על גבי במראה – אני מרגיש כאילו זה מישהו אחר. זה נראה לו מוזר ולא מוכר...

כלומר, איבדנו במוח את הממדים של גופנו. ה"מפה" של הגוף בתאי המוח שלנו לא ברורה יותר, איבדנו את היחסים בין למעלה ולמטה, את הקדימה והאחורה ואת הצדדים. אנחנו יכולים "לראות" כל דבר בבית או בעבודה, אך איננו רואים את הצוואר – המקור החשוב בגוף. אפילו במחשבה אני לא יכול לראותו – כלומר אין לי תקשורת לחלק המתווך בין הגוף לראש אבל אנחנו מדברים כל הזמן על הצוואר (מבלי שהוא "נראה" ברור בהכרה).

לדבר על הצוואר מבלי "לראותו" כלומר מבלי שיש לי "רישום" מדויק בהכרה – זה כמו לדבר על מקום מסוים או דרך מסוימת, או ללכת בדרך. כאשר אני שואל על דרך מסוימת ואומרים לי ימינה, שמאלה וכו' זה דבר אחד, אבל אם הלכתי פעם בדרך – זה שווה אלף תיאורים.

איך עושים "מיפוי"? הולכים בשטח! אם לא הסתכלתי במראה לא "הלכתי" בדרך ואני צריך להמשיך להסתכל הרבה, יום יום. אלכסנדר הסתכל עשר שנים על עצמו – עד שכל חלק בגופו חזר להיות מתוקשר במוח – וזה בעצם "התפקיד" המקורי של המוח, "לדאוג" לגוף שמתחתיו. הסתכלות יוצרת מחדש את הקישור בין המוח לגוף – כל החיים אנו עוסקים בדברים חיצוניים, בלימודים השונים אנו משננים חומר חיצוני כתוב, נבחנים ומקבלים תואר – מקצוע, אך בהרגלי החיים בנתק בין הראש והגוף לא עשינו דבר.

העיניים וההכרה קשורים זה בזה – אני רואה אזי אני קיים, כלומר כל חלק בגוף צריך "להראות" ע"י המוח ובעצם ראייתו ע"י המוח הוא כבר "תופס" את מקומו ומיקומו ביחס לחלקים האחרים כפי שאלכסנדר אמר: הכל ביחד ואחד אחר השני... למבט יש מעין "הכרה" והוא גורם לשינוי פיסיולוגי ופיזי.

אלכסנדר פנה מהרופא למראות, מה הוא ציפה לראות? (עצם הפנייה למראה היא יוצאת דופן ומראה על אופיו של אלכסנדר). הוא העמיד עצמו בין שלוש מראות. בתחילה לא ראה דבר, אבל המשיך להסתכל בעיון רב, ואז התחיל לראות. בעיון רב זה הדבר שמאפיין את הראייה במראה, בעיון רב וללא כל מטרה, כי הוא לא ידע למה לצפות ואז התחיל לגלות.

כל פעם שהגעתי למבוי סתום "עמדתי שוב מול המראה" עשרות פעמים, הוא כותב ב- Use of The Self , ומצאתי איך להמשיך הלאה (ובצורה גאונית כל כך). והוא כותב: "ישבתי מול המראה ימים, שבועות וחודשים ונתתי כיוונים – יום אחד מצאתי עצמי עומד"...

אם נחשוב לרגע, ללא מראה, לא היינו כאן ולא הייתה הטכניקה... כמובן שבלי מראה מעולם לא היינו רואים עצמנו. בנוסף – המראה לא מראה אותנו כפי שאנחנו נראים באמת, ולכן אלכסנדר כתב ראש פרק "לא רואים עצמנו כפי שאחרים רואים אותנו", כי המראה הרי הופכת אותנו, וזה אכן תרגיל טוב למוח לעמוד מול מראה ו"להעמיד" עצמנו ממול כאילו אכן היינו עומדים שם. אם אני לא מסתכל אני מסתמך על להרגיש ואנחנו יודעים איך אפשר לסמוך על סמוך...

אבל מה קרה למחשבה שלנו? היא "נתקעה" בהרגלים, במחשבות המקבעות אותנו, "הנכון" ו"הלא נכון", אני לא יכול לעשות זאת, הרבה פעמים נשמע תלמיד אומר: זה קשה, כואב לי וכו'. אלכסנדר אמר:"אתה לא יכול לעשות זאת בדרך שלך – אני מציע לך דרך אחרת לגמרי, בלתי ישירה, כל שעליך לעשות זה להקשיב לי". ברגע שאני מסתכל בראי אני עוזב את ההרגל ונותן למוח להתעורר ולא לשפוט.

אלכסנדר הסתכל במראה עבור עצמו ואמר:" אל תחקו אותי, תעשו מה שאני עשיתי". ב- Use of The Self הוא כתב את כל המחקר והדרך שהוא עבר. הוא נתן לנו את התכנית – אבל את הדרך והגילוי עלינו לעשות כל אחד ואחת מול המראה ולגלות מה אלכסנדר גילה בעמדו מול המראה.

אלכסנדר אמר: "אם אתם רוצים לעשות מה שאני עושה – תעשו מה שאני עשיתי". אלכסנדר אמר: "מהרגע שאדם נכנס לחדרי, הולך ומתיישב, אני "רואה" את כל ההיסטוריה של השיבושים שלו. אני לא צריך צילומים, אני רואה את האדם". אלכסנדר מדבר על בקרה תחושתית לקויה - כלומר "הכל" שאני צריך לעבוד אתו לא מעביר לי אינפורמציה נכונה ולא מונע ממני לשבש את עצמי, דבר שאני לא מבחין בו כמובן. ולכן הדבר הראשון שעלי לשפר הוא את רמת ההבחנה. איך? אני חייב לחדד את הראייה, את ההכרה ואת המוח.

כאשר אנחנו מסתכלים "הדבר" לא קורה מייד ולכן העיניים ממהרות להתרוצץ ולחפש במבט לכל מיני כיוונים אחרים, בעצם כמו כל ההתנהגות שלנו. אלכסנדר קרא לזה מחשבות משוטטות - Wandering mind . אולם אם נסתכל לאט בלי מטרה ובעיון רב, ניתן להכרה זמן לשנות לאט לאט את הדפוס הישן שהשתלט על חלק מסוים – ו"משהו" מתחיל להתרחש וככל שנסתכל יותר ב"עין ההכרה" הדבר ילך וישתנה – ואז ההכרה מאפשרת ל"דבר" ל "it" להתרחש.

המחשבה מחליטה, מכוונת את הראש, מארגנת את האמצעים – אבל היא לא ה"עושה", התוצאה של הארגון שההכרה – כוח החיים (force of life) , היא רמה מעל החשיבה .

זה לא אנחנו שעושים את ה-flow , אנחנו לא יכולים לעשות – אנחנו יכולים להתארגן באמצעות המחשבה להפעיל את התנאים של ה"פריימרי קונטרול" ואז ההכרה force of life יכולה לשוב ולפעול בשבילנו, לתת לנו כוח חיים, אנרגיה, קלות, שמחת חיים, בריאות – כל מה שעלינו לעשות זה לאפשר ל"דבר" לעבוד בשבילנו.

כאשר אנחנו "מסתכלים" המבנה מתחיל להתבהר לנו במוח, רק כאשר אני מסתכל (כפי שאלכסנדר עשה), להסתכל כך זו אמנות בפני עצמה – "שינוי" בהכרה ובאיכות הקשר שנוצר, אפשר לקרוא לו eye-mind-body .

אלכסנדר נתן לנו את ההוראות ואת המראה. קודם להוראות הוא הסתכל במראה ורק אחר כך הוא בנה את ההוראות כתוצאה מההבנה וההסתכלות. כאשר אני נותן הוראות מגיע השלב שאני שואל – לאן הן הולכות, איפה הצוואר, איפה הראש פוגש את הצוואר ואיפה חוליות הצוואר פוגשות את חוליית הגב הראשונה? איפה האגן, האם הוא שייך לגב או לרגליים?

ומה עם הרגליים – זה היה הגילוי הראשון של אלכסנדר – כמה מאמץ יש בברכיים, בכפות הרגליים, בידיים וכמה זה חשוב להבין את מערכות היחסים בין front & back ולעבוד עם כל החלקים בהרמוניה ולא במאבקים פנימיים.

עכשיו – זה לא פשוט, מאחר ויש הפרעות מצד ההרגל, תת ההכרה – שגורם לעיניים לזוז ולנוד מבלי שום מחויבות והמחשבות נודדות ו"נתפשות" לכל מיני פרטים לא בונים.

לכן, זה דורש סבלנות לדבוק בהחלטה באמת ובתמים – אבל צריך דבר ראשון ללמוד איך להתבונן במראה בתור אמצעי, כלי עבודה שנותן לנו פרספקטיבה נכונה.

כאשר במוח, בו נמצא המכניזם של הקואורדינציה של כל הגוף (כולל קואורדינציה בעיניים ובאוזניים) יהיה רישום של כל הגוף - הדבר יעזור לאיזון בתוך הגוף ויאפשר את זרימת הכוח (it) בכל הגוף – למעלה, למטה וביחס לכוח המשיכה ובכל צורות הפעילות שלנו.

כל הגוף תלוי במוח – רק כאשר במוח יהיה הרישום מחדש, יתרחש הבלנס והאיזון.

על מנת ללמד מישהו עליך "לגלות" ולעבוד על המשהו הזה על עצמך, אתה יכול ללמד אלא את מה שאתה יודע. אם לא עשית את המחקר והגילוי בעצמך אתה לא יכול להעביר זאת הלאה.

אלכסנדר אמר "אתם תדאגו לאמצעים והמטרות ידאגו לעצמן" או "אם לא תעשו את ה- wrong "הנכון" כבר שם". אנחנו לא מפריעים ל"it" ומצטרפים לתהליך החיים ולא נאבקים בו.

(ועכשיו הדגמות ועבודה מול מראה עם האנשים)

בחזרה לראש העמוד


 

המושג opposition בשיטת אלכסנדר כאמרתו של פטריק מקדונלד: "The opposition this is what is all about"

אבי גרניט

זה זמן רב, שאני מתכוון לכתוב מאמר אודות האופוזישן. למעשה מאז הקונגרס לשיטת אלכסנדר שהתקיים באוקספורד בשנת 2004 שבו סיפרתי על שלושת הלמעלה, וציינתי במאמר שכתבתי בעקבותיו כי "האופוזישן הוא נושא חשוב ומורכב, וכי אכתוב עליו בהזדמנות אחרת".

ואכן זהו נושא מורכב ומרתק שקשור בתחושות כל כך עדינות ומורכבות שהוא עלול להיות לא ברור, אך למרות זאת מעז אני לכתוב עליו היות שאני חושב שהוא חלק מאד חשוב בעבודה בשיטת אלכסנדר, ולכן יש להעיז ולכתוב עליו.

האופוזישן הוא למעשה חלק ממערך הכיוונים כפי שאסביר בהמשך. שיטת אלכסנדר בלי הסבר ברור ובהיר של האופוזישן, היא למעשה חסרת חלק עיקרי וחשוב – כמו שכיוונים הם לב ליבה של הטכניקה, האופוזישן הוא חלק אינטגרלי וחשוב במערך הכיוונים, לכן יש ברצוני לנסות ולהבהיר את הנושא שעליו אמר מקדונלד": The opposition this is what is all about – הניגודיות היא כל מה שעליו מדובר. גם אלכסנדר בסיכום שנכתב בעקבות הרצאתו בבית הספר לחינוך גופני בבדפורד בשנת 1934 מזכיר את האופוזישן בין הראש לגב – בנוסח - Antagonistic direction ניגודיות של כיוונים.

כדי שנגיע למצב שנפעל באופן טבעי ונכון לאדם עלינו להפסיק לגרום לאיברים להתכווץ ולהינעל האחד לתוך השני, אלא להפך – לגרום למפרקים להשתחרר ולהיפתח על ידיד יצירת כוחות ניגודיים. לדוגמה: הראש עליו להוליך לפנים ולמעלה - בהוראה לפנים ולמעלה המושג לפנים הוא יחסית לגו שנשאר לאחור ולמעלה, בניגוד לשקיעה לאחור ולמטה יחסית לגב. הפרדת הכיוונים הזאת מתקיימת במפגש שבין הראש לבין הגב במפרק האטלנטו-אוקספיטלי. דוגמה נוספת: הידיים כאשר הן מושטות לפנים הן אמורות לזרום ממפרקי הכתף לאורכן עד לקצות האצבעות. כיוון זה של הידיים יחסית לגב שנשאר יציב ומוצק לאחור יוצר את האופוזישן על מנת שהזרועות לא יתכנסו פנימה לכיוון הגב. הירכיים גם הן אמורות לזרום ממפרקי הירך לכיוון הברכיים לעומת הגב שנשאר לאחור ולמעלה כך שהירכיים לא יתכווצו פנימה לתוך מפרקי הירך – גם זו הוראה של אופוזישן.

גוף האדם הוא בעל יותר ממד אחד, לכן כאשר נאמר לאדם רק ליצור אורך בגופו - אין זה מספיק כי הוא אינו חוט או גומייה. אפילו אם נאמר לאדם גם להתארך וגם להתרחב, גם זה אינו מספיק שכן הוא אינו דף נייר או פלקט - לאדם יש גם ממד שלישי שהוא ממד האופוזישן שיוצר את הכוחות הניגודיים בין האיברים לבין עצמם. כאשר כוחות ניגודיים אלה של אופוזישן - מתאימים או טבעיים ונכונים, מתרחשים בגופו ובמחשבתו של האדם ופועלים באופן הנכון, כפי שתיארנו, הם יוצרים את האיכויות הטבעיות של קפיציות, דריכות, שיווי משקל, קואורדינציה והרמוניה אצל האדם השלם בכללותו.

גם אצל האדם שלא לומד לכוון את עצמו באופן מודע וחיובי קיימים יחסים של אופוזישן בין האיברים שלו. כיוונים אלה של אופוזישן יוצרים את שיווי המשקל כדי שהאדם לא ייפול, אך אצל רוב האנשים יחסי האופוזישן הם הפוכים מהרצוי והטבעי. לדוגמה: הראש הולך לאחור ולמטה יחסית לגב שנופל לפנים ולמטה. האופוזישן המתבקש הוא שהראש ילך לפנים ולמעלה יחסית לגב שמתארך ומתרחב ונשאר לאחור.
דוגמה נוספת: הירכיים שהולכות לאחור לתוך מפרקי הירך ושולחות את הישבן לאחור ולהקשתת הגב- במקום שהירכיים יזרמו ממפרקי הירך החוצה לכיוון הברכיים ויאפשרו לגב להתארך, להתרחב ולהישאר לאחור, וכן הידיים שנוטות להתכווץ מהמרפקים לכיוון הכתפיים וגורמות למפרקי הכתף להינעל ולכתפיים להתעוות לפנים או לאחור או למעלה - במקום הכיוון המתאים שבו יזרמו הזרועות מהכתפיים לכיוון המרפקים.

זהו חוק של הטבע, אלכסנדר לא המציא אותו, הוא זיהה אותו - בלעדיו היינו נופלים בדיוק כפי שבלעדי ה-up - הלמעלה, גם היינו נופלים.

מכיוון שהאופוזישן הוא כיוון יש לראותו כפעילות פסיכו-פיזית שנובעת מהוראה שיוצאת מהמוח/מחשבה ומעוררת תגובה שגורמת לשינוי פיזי בגוף. תגובה זאת כחלק ממערך הכיוונים הולכת ומתעדנת ונעשית מדויקת במשך הזמן.

בהוראת שיטת אלכסנדר היחסים שבין המורה לבין התלמיד גם הם חייבים להיות מושתתים על יחסים של אופוזישן.
אתחיל בשלילי – אם המורה נופל על התלמיד, כלומר גבו הן שקוע והן הולך לכיוונו של התלמיד, המגע של הידיים יהיה בעל מסר של שקיעה ונפילה. לכן המורה חייב להישאר למעלה ולאחור כמו שמקדונלד היה אומר: Am up stay back under all conditions – הצבע למעלה, הישאר לאחור בכל מצב. כאשר המורה נמצא במצב זה של אחורה ולמעלה ביחס לתלמיד, המגע שלו יעורר ויאפשר אצל התלמיד נטייה לצמוח ולהתפרש. האופוזישן אצל המורה חייב להתקיים במפרקים חופשיים וידיים זורמות קדימה. מפרקים נוקשים גורמים ל"נפילתו" של המורה על התלמיד. כמובן שכדי ליצור את היחסים האלה בין מורה לתלמיד בתנועה, תידרש מן המורה יכולת גבוהה ומתפתחת. היכולת הזאת של המורה לשמור על הלמעלה שלו ועל האופוזישן שלו ביחס לתלמיד בתנועה, היא יכולת חיונית והכרחית בזמן השיעור, אך היא אינה קלה לביצוע כלל וכלל. כדי לפתח יכולת זאת יש לראות את תמונת ה-up והאופוזישן כנגד התלמיד בבהירות, ובהדרגה עם הזמן להטמיע אותה גם ביכולת התחושה שבאמצעותה נוכל לזהות מתי אנו מאבדים את הקשר המתאים בין המורה לתלמיד ומתי אנחנו מקיימים אותו.

כדי להבהיר רעיון זה בשעת פעולה אפשר לתאר זוג רקדנים בריקוד סלוני (ballroom ) או בהחלקה על הקרח. כדי שהרקדנים או המחליקים על הקרח יוכלו להופיע באופן איכותי ואצילי חייבים הם להימצא ביחס של ניגודיות בינם לבין עצמם, דבר שמאפשר לרקדן להניף את הרקדנית בשלבים שונים של הריקוד באופן שנראה קליל. ברור שהנפה זו אינה מושתתת אך רק על כוחו הפיזי של הרקדן.
באותו אופן אמורים להיות האיכויות והיחסים שבין המורה לתלמיד בשיטת אלכסנדר. המורה המניע את התלמיד לא אמור לעבוד מתוך כוח שרירים גרידא, אלא מתוך יחסים אופוזיטוריים אנטגוניסטים (מנוגדים) אלה אשר יוצרים את האיכות המתאימה שמאפשרת לתלמיד לחוות את הכיוונים הפנימיים שלו, ומתוך כך לנוע באופן טבעי, קל וזורם. התלמיד חווה אז את הפוטנציאל, ההרמוניה והקואורדינציה אשר קיימים בו, אשר לא היה ער להם עד שנפגש עם היכולת הקיימת בו שנובעת מתוך הכוח האנטי גרביטי (כנגד כוח המשיכה של האדמה) והאופוזיטורי (המנוגד) שבאמצעותם הוא נחשף ליכולותיו אלה.

דוגמאות לכוחות אנטגוניסטים אפשר לראות אצל שייטי מפרשיות הרוח Wind surfing . כוחות אנטגוניסטים אלה חייבים להיות בשיווי משקל מדויק כדי שהשייט לא יפיל את המפרש לכיוונו ולא ייפול לכיוון המפרש – רק במצב של שיווי משקל מתאים ומדויק ייצור השייט את האיזון שבו הסירה תוכל להתקדם באופן הנכון אל היעד.

לסיכום: בעבודה בין המורה לתלמיד חייב המורה לפעול באופוזישן בתוך עצמו וכן ביחס לתלמיד בכוחות המאד עדינים כך שהוא מצד אחד לא ימשוך את התלמיד לכיוונו ומצד שני לא ייפול על התלמיד, אלא האיזון חייב להיות מתאים ומדויק כדי ליצור את האפקט של אנטי גרביטי.

בחזרה לראש העמוד


 

שיטת אלכסנדר - הסוד המתגלה

ספרו של אורי עשת
עריכה: אתי סהר

דברי הפתיחה
הכנס השנה עוסק בקשר שבין הכתובים והעבודה המעשית, והנה לגמרי במקרה ובמקביל יצא לאור ספרו של אורי שמציין את שלושת שנות לימודיי בקורס הכשרת המורים. ולמה כוונתי?

בהיותי עורכת תוכן ולשון במקצועי סיפר לי אורי כבר בפגישתנו הראשונה שבכוונתו לאסוף את מאמריו לספר ונתן לי לערוך מאמר לניסיון... מאמר קטן זה שערכתי הוביל לקשר של: מורה-תלמידה, של מחבר-עורכת, של לימוד והתפתחות ובמקביל התפתחות והתגבשות המאמרים לספר.

כשותפה פעילה בארגון הכנס מחד ושותפה ליצירתו של הספר מאידך מצאתי לנכון להציגו בפניכם ולשתף אתכם בנקודת מבטו של אורי על שיטת אלכסנדר כפי שהיא באה לידי ביטוי בספרו.

אפתח בקריאת מאמר קצר מתוך הספר שכותרתו: "הכתובים גורם מסייע בתהליך ההתפתחות האישית" המקשר את הכתובים עם העבודה המעשית ועם נושא הכנס. אציג בפניכם באמצעות שקפים כמה מכותרות מאמרים מתוך הספר המציגות את החידוש שבו: מהו הספר? החידוש שבו, שלבי התהליך, תחילתו של תהליך, דרכי הלימוד, שלבים בלימוד, מורה-תלמיד ותרומה לאדם.

ולסיום אקרא את המאמר המסביר את שמו של הספר "וזה כל סודנו – הסוד המתגלה כך מעצמו" העוסק בסוד שנמצא אצל כל אחד מאתנו והמתגלה בתהליך העבודה בשיטת אלכסנדר. את החלק השני של הדיון יקיים אורי ויענה לשאלות המשתתפים.

מאמר: הכתובים – גורם מסייע בתהליך ההתפתחות האישית - אתי סהר

אני רוצה לשתף מעט את הקורא בחוויה האישית שלי בתהליך הלמידה וההתפתחות האישית שאני עוברת בשיטת אלכסנדר, ולדבר בשבחם של הכתובים כגורם מסייע בתהליך זה.

אנחנו לומדים את שיטת אלכסנדר בדרך ההתנסות החווייתית והעבודה המעשית היומיומית בכיתה שהיא עיקר העיקרים: דרך הגוף הפיזי תחילה, עבור אל הגוף הנפשי וכלה בגוף השכלי. בתהליך ההתפתחות האישית שלי אני חווה עליות ומורדות, הרגשות עילוי והרגשות דכדוך, מצבי רוח טובים ומצבי רוח פחות טובים, כאבים שכמעט חלפו והנה הם חוזרים ועוד ועוד, והתחושה לעתים היא כאילו לא התקדמתי כלל. אני לא תמיד מבינה למה זה קורה לי והמחשבה העוברת בראשי היא: "למה זה קורה, והרי אני אמורה להיות בדרך של התפתחות ולא של נסיגה!" השכל שלי הוא זה שאינו מבין.

לגביי עורכת הספר הזה אשר לקחה חלק פעיל בהתפתחותו, בארגונו ובעריכתו הלשונית, ואשר מצויה היטב בחומר הכתוב - קריאת חומר זה בשבילי הוא "ברור שכלי" ממנו אני מפיקה תועלת להבנת השלבים אותם אני עוברת. בכתובים לדעתי יש סיכום כלשהו ובהם אפשר למצוא הסברים ולהתחזק מהם. לעתים במצבים קצת קשים אני נזכרת במאמר זה או אחר בספר ואומרת לעצמי: "הנה בשלב הזה אני עכשיו" וזה נותן אישור לשכלי השואל והמודאג כי אני בדרך הנכונה, ומחזק אותי להמשיך בדרך זאת.

הכתובים בעיניי גם הם חלק מ"האמצעים שבעזרתם" עליהם מדבר אלכסנדר והם מסייעים לי בהבנת תהליך הלימוד של השיטה בשלביו השונים.

על הספר
הספר הוא אוסף של מאמרים

  • אוסף מאמרים שכתב אורי
  • מאמרים משיחות בכיתה אשר הוקלטו בשיעור, תומללו ונערכו
  • מאמר של אלי חפץ – כיוון וזרימה במוזיקה ובטכניקת אלכסנדר
  • מאמר של אתי סהר – הכתובים גורם מסייע בתהליך ההתפתחות האישית
  • מאמר של דליה מוזס – שיטת אלכסנדר - אורח חיים

במאמרים תשובות לשאלות, לדיונים ולבירורים שעלו בתהליך הלימוד המשותף בכיתה. שאלות מההתנסות המעשית היומיומית בעבודה, ההתנסויות תורגמו למילים - ההתנסות קדמה לתיאוריה והיא אשר יצרה אותה.

החידוש בספר זה
נגיעה בשלבי תהליך ההתפתחות האישית שעובר האדם שלומד את שיטת אלכסנדר. ראשיתו היא הדרך המכנית והמשכו הוא לפי הקצב ושלבי ההתפתחות האישיים של כל אדם ואדם. הכוונה ל נגיעה בסדר האוטנטי-הפנימי של כל אדם, ולא רק בסדר פיזי כלשהו של תנועות.
שלבי התהליך:

  • זיהוי הסיבות השונות אשר גורמות לאדם שלא במודע לפתח הרגלי נפש וגוף שגויים
  • תיקון העצמי השלם – החל בשלם הפיזי, בעקבותיו השלם הנפשי, השכלי והרוחני
  • החזרה אל העצמי הטבעי, הפתוח, הזורם והמאוזן
  • שיטת אלכסנדר שואפת לשלב בשלבים את מסרי המחשבה של האדם (ההוראות) עם חווית חוקיות הטבע המתעוררת מאליה: שקט המעודד חופש ומוליד איזון במישורי ההתנהגות השונים: הפיזי, הנפשי, השכלי והרוחני.

שיטת אלכסנדר היא דרך חיים שיש לה התחלה, אך אין לה סוף - לעולם נלך בדרך התיקון

  • התחלה היא התחלת התהליך הלימודי-התפתחותי שבו אנו קולטים את עצמנו.
  • ההמשך הוא כאשר האדם מוכן לקבל את התפיסה שהוא תלמיד, וכי גם כאשר הוא מורה הוא נשאר - מורה שהוא תלמיד.
  • זהו תהליך לימוד אין-סופי שמתפתח כל הזמן

תחילתו של תהליך

  • המנהגים השולטים – סיפוקים עכשוויים הם בעלי כוח משיכה משעבד
  • מהו תהליך שגוי? כאשר הפעילות הטבעית הופכת לא מוכרת והפעילות השגויה לפעילות "אינסטינקטיבית"
  • השאיפה להישגיות – אין פסול בה, אלא אם הרצון להשיג מקדש את כל האמצעים ברדיפה, בתחרות, באי שקט, בלחץ ובתסכולים
  • עיניים "תקועות" – ביטוי למוח "תקוע" בשאפתנות המצמצמת את הקליטה של עצמנו
  • תופעת החיפוש וההתרוצצות – אי-שקט והתרוצצות משיטה לשיטה לא יפתרו שום בעיה
  • בזכות השגיאה – בכל בעיה או שגיאה קיים כוח המניע לתיקון ולתהליך למידה והתפתחות
  • אמון בעצמנו – וביכולתנו, הנובע מסקרנות המלווה בתקווה

דרכי הלימוד

  • לימוד התנהגותי-חווייתי – חיבור אל ההתנהגות הטבעית-מקורית שלנו
  • לימוד השלם-דרך הגוף הפיזי תחילה
  • לימוד שהוא שינוי והתפתחות
  • לימוד שהוא התחברות אל המהות הפנימית שלנו
  • לימוד שהוא התחברות אל ה-"קוד האנושי" ה primary control
  • הצופן הטבעי ומצפן הניווט – הצופן הטבעי אלו הן אבני הבניין: תנועה, חופש, שקט,פתיחות, איזון, זרימה ויצירה, המצפן הוא דרך העבודה התנועתית הנכונה כדי שהניווט יצלח
  • לימוד באמצעות מערכת הכיוונים בגופנו ומתן ההוראות

שלבים בלימוד

  • "תקיעות" – שלב מעבר בדרך הלימוד
  • שלב הנסיגה – ירידה לצורך עלייה
  • שלב ההשהיה Inhibition – להתעוררות הכוחות הפנימיים
  • תהליך ההתפתחות של אדם שאין בו איזון בין הנתינה והקבלה – אדם שכולו נתון בנתינה לביסוס מעמדו וזוהי חולשתו
  • "אין מחשבה" – השלב הגבוה יותר בתהליך ההתפתחות – כאשר גדלה הרגיעה הפיזית-נפשית וממיסה את המחשבות הטורדניות – מהלך של מדיטציה
  • השנה השלישית – שלב אחרון לפני העצמאות – בקורס הכשרת המורים - האחד והיחיד שצריך ויכול להתמודד עם הפחד – בשקט ובאומץ הוא הפוחד עצמו
  • שלב ההרמוניה – השאיפה בתהליך

מורה-תלמיד בשיטת אלכסנדר

  • התהליך המשותף של ליטוש היהלום החי – האדם הוא יהלום, בפני המורה אתגר ליטוש היהלום האנושי העטוף בשכבות הגנה שהן הרגלים שגויים, שבהם הופכת ההגנה לחומת מגן פיזית-גופנית.
  • מורה-תלמיד – המורה הוא קודם כול אדם ולא תואר, בעל חסינות פנימית וכושר המסה של השלילה
  • תלמיד-מורה של עצמו
  • קשר מורה-תלמיד – מה שאנו יכולים לעורר אצל התלמיד הוא מה שיש בנו - חשובה התפתחות האיכות האנושית שלנו המורים
  • חשיבות האיכות האנושית של המורה בדרך העברת חווית הלימוד - הלימוד הוא תהליך התעוררות מערכות האנרגיה של המורה ושל התלמיד בשיתוף פעולה מלא
  • החיבור בין התחום הפיזי-טכני של שיטת אלכסנדר והתחום האנושי הרגיש – עדיפות ראשונה לטיפוח רגישות "טבע הלב"
  • רגישות – אמצעי להבחנה בשיטת אלכסנדר
  • נתינה וקבלה ביני לביני – פתח לשיתוף פעולה בין שניים
  • מכשול בדרך לשיתוף פעולה עם עצמנו – האגו והשכל המניפולטיבי הם "המבצר האחרון"
  • שיתוף פעולה מורה-תלמיד – עבודת צוות בלימוד – לא רק המורה מלמד, אלא הוא גם למד
  • תהליך קנית הזכות לעבוד עם אנשים – בתהליך אינטנסיבי של התפתחות איכותית ומתקנת נקנית הזכות והיכולת לעבוד

תרומה לאדם

שקט וחופש

  • השקט הפנימי – מרכיב מרכזי בלימוד
  • שקט וחופש בשיטת אלכסנדר
  • "גו מתארך ומתרחב" – חופש בעמוד השדרה, מפתח לחיים איכותיים פיזיים, נפשיים ורוחניי

שיווי משקל ואיזון

  • איזון – זו המילה המביעה את מהות הטכניקה בעיניי
  • האיזון החי
  • שיווי משקל ואיזון
  • הראש והשפעתו על שיווי המשקל והאיזון
  • הרמוניה
  • הגוף בעל יכולת פיזית, רגשית ורוחנית
  • האיחוד הפנימי והפיזי

נשימה

  • הגו הוא "תיבת התהודה" שלנו
  • העיניים והשפעתן על הנשימה ועל המערכת האינסטינקטיבית
  • הסרעפת – המרכז האנרגטי כנקודת מוצא
  • שימוש וקשר בין הנשימה וכפות הרגליים
  • שיחה פוזיטיבית על הבטן ה"הרה" (hara)

המישור האנרגטי

  • זרימה ופתיחות
  • שיטת אלכסנדר מעוררת ומבטאת את זרימת האנרגיה
  • כוח העילוי
  • ציפה, זרימה וכוח העילוי

מאמר: "וזה כל סודנו – הסוד המתגלה כך מעצמו" – אורי עשת

לעתים יש לי תחושה שיש הבנה מוטעית לפיה בשלבים מסוימים בלימוד מתעוררת הרגשה של סודות שיש לגלותם. נשאלת השאלה, האם יש בכלל סוד ואם כן, איך אנחנו מפצחים אותו והאם בכלל אפשר לפצחו? והרי המורים שלנו לא מראים ולא מגלים לנו את הסוד? מתוך הבנה מוטעית זאת עלולה להתעורר המחשבה שאנו מובלים בקש. ברצוני לעסוק בעניין הסוד. יש אנשים העוסקים בשיטת אלכסנדר שיש להם תחושה שמסתירים מהם משהו, הסוד הוא לא סוד שאפשר לגלותו – זהו סוד של האדם עם עצמו. האדם איננו מכיר את עצמו, חוסר ההכרות שלו הזאת מובילה אותו לשימושים שגויים מאוד בעצמו, בפיזי ובנפשי שיש בהם עודפים מיותרים או חולשות מיותרות וכך נבנות מערכות ההרגלים השגויות. הסוד מצוי אצל כל אדם ואדם, כלומר ככל שהאדם מתקלף מהשכבות הלוחצות שלו, משכבות המתח שלו ומשכבות אחרות למיניהן מתגלה לו הדבר היותר אמיתי והיותר אוטנטי שלו והוא מתחיל לגלות את עצמו. האדם עצמו הוא היחיד שיכול לגלות את עצמו, לגלות "כאילו" את סודו כי הוא זה שמתפרק מהשגיאות שלו בדרכו, והדבר הנקי שהוא כאילו הסוד שהוא שאף להגיע אליו הולך ונחשף בפניו. איך עושים את זה? המצב הזה של סוד וגילוי סוד לובש צורה אחרת אצלנו בשיטת אלכסנדר, הוא לובש צורה של התמדה בעבודה יומיומית בין תלמידים לתלמידים, בין מורים לתלמידים, עבודה של כל אחד עם זולתו, עם עצמו או עם מורו. ההתמדה היומיומית הזאת בעצם מפרקת את הדברים הסודיים או כביכול סודיים – את המחסומים שיצרו מעין סוד מעבר למחסום. זוהי הדרך לגלוי עצמנו המאפשרת לנו שימוש באיכויות האוטנטיות שלנו שהיו חבויות ונסתרות מאתנו, ולכן הן נראו לנו כמעין סוד. הן כמובן לא סוד זה מה שאנחנו, אלא שאנחנו צריכים לחזור ולהגיע לעצמנו, לאותו עצמנו אוטנטי ואמיתי שאת הסודות שלו נתן לנו בורא עולם או הטבע, נקרא לזה איך שנקרא, הם ניתנו לכל בני האדם. כל יכולות הביצוע של האדם ניתנו לו מלידתו ולאט לאט הוא התפתח.

תהליך ההתפתחות והפתיחות הגופנית שאנו עוברים דרך מרחב החופש היותר מלא מוביל אותנו לנקודת מוצא שיש בה כיוונים נכונים שיש בהם חופש ומעוררים את עמוד השדרה והגו להתרחבות ולהתארכות אל הראש ולמעלה וככל שאנחנו פועלים ומתפתחים בשיטה זו, היכולת שלנו גדלה.

כאשר משתנה נקודת המוצא התנועתית-תפקודית השלילית והופכת לנקודת מוצא חיובית זורמת, נושמת, פתוחה ומתקלפת משכבות של הרגלים נוקשים כל מהלך ההתנהגות התנועתית משתנה והפעילות היומיומית הרגילה הופכת למנוף לשיפור התנהגותנו לעצמנו וגם לסביבתנו.

לסיכום, הסוד הוא דרך חווית ההתנהגות החופשית והמאוזנת שלנו עם עצמנו ועם סביבתנו והתיקון יקרה "כך מעצמו" וזהו כל סודנו.

כנס שנתי 2007
מהמילה הכתובה אל היד המכוונת

בחזרה לראש העמוד


 

אומנות ומדע בעבודה בטכניקה

יחזקאל עין-שי

שימוש העצמי

תלמיד מגיע לשיעור בטכניקה, מביא עימו את סך כל התנהגות הגוף-נפש שלו – Body-Mind. האמונות, הדחפים, הרגשנות וההרגלים – ליקויים ושיבושים שמקשים על החיים וגורמים לכאבים ומחלות. בעת פעולה מאומצת, ליקויים ושיבושים אלו יבלטו ויודגשו כמו בעת נשיאת דברים כבדים או עלייה במדרגות או קימה וישיבה על כיסא – זהו השימוש העצמי של התלמיד במצבו ההתחלתי.

הגוף – בעבודה בטכניקה יש פנייה בו-זמנית לגוף-נפש. הגוף, מסה, מידה של חומר עם שיווי משקל שצירו כוח הכבידה. לגוף מידות מדויקות של משקל, אורך, רוחב, נפח, לחץ וקצב ובכך הוא מהווה יחידה מדעית. בעבודה בטכניקה משתקפות בגוף מידת דיוקן של ההנחיות, הכיוונים, הניגודים – ראש לפנים ולמעלה כנגד גב שנשאר מאחור, ובכך לדעתי זהו ההיבט המדעי בעבודה בטכניקה.

ה-mind - למילה mind באנגלית יש כמה וכמה פירושים ממש מאירי עיניים בכל מה שקשור להנחת היד של המורה, שכן mind זה – זיכרון, מוח, ראש, שכל, נפש, ריכוז, רצון, דעה וכוונה. ה-mind באמצעות החושים יוצר גירויים אליהם מגיב הגוף בפעולתו להשגת מטרותיו. הוא משתמש באמצעים שהתבייתו בתוכו לאורך חייו והאירועים של חייו. לרוב האמצעים הללו – התנועה – מלווים בכיווצים ונוקשויות, ואמונות, והרגלים עליהם כתבתי בהתחלת המאמר, סך כל התנהגות הגוף-נפש שלו – השימוש העצמי.

המטרה האולטימטיבית בלמידת טכניקת אלכסנדר - המטרה היא שינוי התגובה לגירוי בפעילות הגוף-נפש, כלומר בשימוש העצמי. זה יהיה לכן – שינוי התגובה לגרוי בפעולת השימוש העצמי. לא תגובה שנובעת מדחפים וזיכרונות, הרגלים ואמוציות כי אם תגובה בולמת דחפים, תגובה שיכולה לעצור את האוטומט הזה שבתוכנו. תגובה שמאפשרת שקט, דומייה, הקשבה, מודעות והכרה. תגובה שנובעת משיקול דעת כך שהגוף ינוע מתוך חופש, בחירה, כשהוא מקיים את חמשת העקרונות של הטכניקה:

  1. הכרה בכוחו של ההרגל
  2. בלימה ואי עשייה
  3. הכרה באי דיוקה של ההערכה התחושתית
  4. מתן הנחיות וכיוונים
  5. הפיקוד הראשוני

עיקרון אחר עיקרון וכולם יחד. בכך המורה, אם הוא מצליח ליצור בתוכו את האמצעים הללו, בעת מגעו עם התלמיד, הוא מעביר לו את ההתנסות הזו בחוויה ייחודית של ביטחון וחופש, של להיות כאן ועכשיו, של להיות מתרצה להניח להחזקותיו-כיווציו ולצאת למצב חדש.

זהו מצב ה-out of Balance. ה- out of Balance הוא מושג נפוץ וידוע בטכניקה, בכל מקום ובכל סגנון, והוא מציין את הצעד המעשי הראשון במהלך השיעור. ה-Balance הוא שיווי משקל שקיים בכל חומר בבואו במגע עם כוח הכבידה – הוא עניין של משקל, של גוף.

שיווי המשקל אולטימטיבי הוא ביציאה החוזרת ונשנית תוך כדי עבודה מ-Balance תחילתי ל-out of Balance שהוא מצב משופר עם יותר חופש וזרימה לעומת ה-Balance ההתחלתי. כאשר השאיפה היא להגיע לאיזון Equilibrium.

איזון – הוא שיווי משקל, וגם שיווי משקל סימטרי וגם יציבות נפשית, כלומר שיווי משקל יש גם לאדם שנעזר בקביים או כל פגם גופני אחר, יהיה שיווי משקל א-סימטרי או "בעייתי". אם יהיה Balance, איזון זה של שוויון של גוף נפש.

אז מה כאן אמנות?
העבודה בטכניקה היא רעיון על דבר מעשי ביותר. זה לא רעיון אינטלקטואלי, אלא זהו רעיון של משהו מאד מעשי שהיישום שלו, היישום המוצלח שלו, מבקש מן העוסקים בו איכויות ויכולות מדויקים וייחודיים.

F.M.Alexander בחקירתו הגאונית והממושכת, אמר LET , הגיע למסקנה שכל עשייה שהאדם מבצע היא פועלת מתוך שרירים, והוא אמר לו LET- בתרגום מאנגלית: להרשות, לתת, לאפשר, להניח, לעזוב, לשחרר. מניסיוני בחיפושי המתמשך ליישום האיכויות הללו, פגשתי בו-זמנית גם ויתורים וגם תגליות ככל שהעזתי לוותר כך היו לי מענה ותשובות. הLET מלמד מתן פתח ליצירתיות, להשראה. הLET מבקש להזיז הצידה כוחנות, כפייה, הפצרה, הטפה או הבטחה. זוהי אכן צומת של גוף-נפש שרק בהתחבר אליה, המורה יוכל להמשיך בו-זמנית לתת, לספק לתלמיד את החוויה המובנית בנו שמפגישה בינו לבין מקום מעמקי תבונתו ללמוד את הדרך, את האמצעים בהם ישתמש בשימוש בעצמו שלו, ובכך נעוצה האמנות, זוהי עבודה שמבקשת מיומנות-על כפי שכתב מקדונלד בספרו As I See It בפרק לימוד הטכניקה עמוד 65 פסקה אמצעית עד עמוד 66 סוף פסקה ראשונה.

Mr. Patric Macdonald כותב בתרגום חופשי, שהתנועה השרירית MM, כלומר תנועה שנובעת מעשייה של שרירים עומדת להצטמצם למינימום, וכי המיומנות צריכה להיות ממש מיומנות- על, מיומנות של אומן Crassman, והוא ממשיך - ממש אמנות. ואכן השפה העברית הפליאה לעשות בהראותה שהצעד הבא, עליית המדרגה הבאה מאמנות של אומן היא בשינוי תנועה vowel אפילו לא הגיה.

ועוד על שפות
בעברית - במילים: אוזן ואיזון באות מאותו השורש א.ז.נ . באוזן שוכנת מערכת איזוני הגוף, וכן באוזן נמצא גם חוש השמע. זהו מפגש של גוף-נפש-חוש במקום פיזי אחד.

ביפנית – צוואר זה KUBI. פרק יד זה TEKUBI – צוואר היד X 2. קרסול זה ASHIKUBI – צוואר הרגל X 2. כלומר בגוף האדם פועלים חמישה צווארים. מה דעתכם על כיוון בו-זמני לחמישה צווארים?
ועוד ביפנית - המילה המרתקת שלא מצאתי לה שווה ערך של מילה אחרת בשפות אחרות היא FUSHUGI שהיא גם מסתורין וגם פליאה, גם מוזרות וגם נס.

לבסוף, דברים אלו נכתבו אודות סדנה מעשית על "אמנות ומדע בעבודה בטכניקה" שאמורה הייתה להתקיים בכנס שפיים האחרון. משום שלא התקיימה התבקשתי על ידי מארגנות הכנס עתר אשל ואתי סהר לכתוב דבר. זה היה אתגר מעניין ואני מודה לכן עתר ואתי.

ב ב ר כ ה,
יחזקאל עין-שי

בחזרה לראש העמוד


 

השוטר האנגלי(ספור אמיתי)

יהודה קופרמן

, הדי המלחמה בגולן אינם נעלמים. במקום השקט ביותר בירושלים מתערבבים עדיין רעמי מיגים ברעשי הטנקים, מרססים סביבי, ורק יד נעלמה מסיטה תמיד את האש במטרים ספורים.

חזרתי לתלמידיי בירושלים. בחדר העבודה ראי גדול, שלחן, כסא, ושמיי החדר. תלמידיי נהנים ואני חצוי. במצב המסובך הזה כל מה שרציתי הוא את "פטריק מקדונלד". האמנתי שברחם ידיו אחזור להיות שלם.

הגעתי אליו ל 40 יום לא כדי ללמוד, שהרי ברחם לא לומדים, רק מתפתחים, גדלים, ויוצאים לחיים בכוחות מחודשים, שכל כך הייתי זקוק להם.

חזרתי ללונדון הידועה שלי ושכרתי לי "ביטל" (חיפושית) שתשרת אותי בין "היי-גייט" שם התארחתי, ל"ויקטוריה" 16 ashley place ההיסטורי. בסופי שבוע טיילתי בפריפריות ובקאנטרי סייד.

לילה אחד אני חוזר ללונדון לאחר חצות מטיול מרוחק, נהנה מהתחושה המשותפת של להיות ברחם ומחוצה לו. השעה הייתה כמעט 3 לפנות בוקר, ואני נוהג ומפזם לעצמי. בשעה הזאת וכנראה באופן חד פעמי, לונדון העיר ההומה בת שמונה מיליון התושבים היא עיר של אדם יחיד ואף לא אנגלי, שכבש את רחובותיה בחיפושית אחת. ממרחק אני מבחין באורות רמזור ירוקים מתחלפים לצהוב. הרחוב שקט, ישן, ומרדים גם את משמעות האדום הצפוי. כשהוא מגיח פתאום מתוך האפלה הוא אדום אש, ואני ב"תל-פארס"... טנק הביטל שלי אינו נמלט ואינו נעצר. הוא ממשיך בדהירתו תחת האש.

...חזרתי ללונדון. המכונית היחידה בעיר ממשיכה בתאוצתה וחודרת לטריטוריה של האדום, מסמיקה מהמפגש. האדום גולש כבר אל אחוריה כאשר מתוך הרחוב, ממש באמצעו, צומח, מתרומם כובע שחור ארוך ומוזר. מתחתיו משתלשל גבר ענקי לבוש בגדי שוטר המסמן לי בידו הנחרצת לחזור למציאות ולעצור לצד הדרך. הוא לא היה שם לפני שעברתי . הוא בכלל לא היה קיים, הוא נולד במיוחד עבורי. הייתי חייב לעבור באדום כדי שיווצר.

אני עוצר וממתין לספיגה.
השוטר האנגלי הגבוה כולל הכובע, מתקרב ונעמד ליד החלון. הוא כל כך קרוב שאני יכול לראות אותו רק בחלקים. כשאני מגיע לעיניו, הן מפתיעות ברכותן. הוא רומז לי לפתוח את החלון. כנראה שהייתי הקליינט היחיד בשעות האלה, ובוודאי לא כעס על העבירה שאפשרה לו לצאת מבדידות בשעות חשוכות שכאלה.

שאל אותי עם אני ער למה שעשיתי. כמובן שלא יכולתי להכחיש, אבל כדי להיות בטוח, הסיר בשלבים את כובעו ופרס אותו בזהירות על גג המכונית. ללא הכובע נראה לי כשמשון מדולל מדלילה, מה שנתן לי להרגיש פחות מאוים. כיווץ את קומתו עד לחלון החיפושית. החדיר את ראשו ופקד עלי לפתוח את הפה. פתחתי את פי ואז הורה לי לנשוף.

כל מה שרציתי באותו רגע, שמקדונלד יחבק את צווארי בדרכו, בידו הימנית, ובשמאלית ינחה את הלסת התחתונה קדימה, ובדואט נלחש אאהה.. עד אין קץ.

השוטר קרב את אפו אל פי ולאחר שהרווה את חושיו, נחלץ, ונעצר שורד מחוץ לחלון. נשם לרווחה אויר ניטרלי, התרומם, התיישר, אסף את כובעו מגג המכונית, התחבר אליו שוב, ובשם שניהם הכריז, פסק: "לא שתית"! הרגשתי רווחה, חייכתי זכאי במלוא פה, וירדתי מהגולן.

מדוע אתה מחייך אדוני? זה הרבה יותר בעייתי. ביצעת את העבירה בהכרה מליאה וזה פשע הרבה יותר גדול.

החיוך שלי גווע. באותו רגע השוטר האנגלי הוא געגוע לרמה, לשריקות פגזים ורעשי מנועים...

תן לי את הניירות בבקשה, פנה בקול רועם וענייני. העיניים נשארו טובות.

אתה מישראל, מה מעשיך בלונדון? בקול חשדני.

אני מורה ל"טכניקת אלכסנדר"ובאתי להשתלם בבית הספר שבו למדתי.

טכניקת אלכסנדר.. מלמל, איזו עבודה זאת? זו הייתה שאלה חוקרת ולא של אדם המתעניין. תמיד הייתי במבוכה כשהתבקשתי להסביר במלל בלבד לאדם זר מהי הטכניקה. גם כאשר המילים המסבירות הן נכונות, המסביר נחשב לחולם או מטיף מוזר. תמיד אני מחפש את הסיטואציה שבה אוכל לתת למתעניין חוויה שעליה המילים יכולות לנחות ולהאיר .

עכשיו, מהמצב המביך הזה כשאני נמצא בתוך השרמן הישן\הביטל שלי, ומופגז, אני צריך להסביר לשוטר האנגלי הבלתי נגמר, מה זו טכניקת אלכסנדר. להטיף התנהגות כנאשם..

נאחז בעיניים הטובות שהשתייכו פיזית לשוטר, החלטתי לנקוט באסטרטגיה של שיחות שלום. "תראה אדוני השוטר, יהיה לי יותר קל אם אקרא לך בשמך. זה יעזור לי בהסבר".

להפתעתי עיניו השתלטו על פניו "ברצון רב , שמי ג'ימס".

ג'ימס, כאשר בקשת לבדוק את הריח מפי, התכופפת אלי כשרגליך ישרות, הראש שלך הוסט אחורה ויצר בעקבות כך לחץ גדול על חוליות הצוואר ובהמשך להן. לא אתפלא אם אתה סובל לפעמים מכאבי צוואר וגב תחתון.

מיסטר קופרמן, השיב בטון מתפעל, אתה כל כך צודק. בעיקר אני סובל באזור הצוואר. חשבתי שזה עקב המשקל של הכובע המיוחד שאני חייב לחבוש בשעת מלוי תפקידי.

המורה שבי התחיל כבר לתכנן את השיעור הראשון לתלמיד החדש. אם אתה מעונין אני יכול להראות לך איך להימנע מההרגל הלא בריא הזה, אבל לשם כך אני חייב לצאת מהמכונית.

הוא הסכים ,והשיעור החל.

ראשית, הורדתי את אנגליה בשתי ידים בלבד מעל ראשו של ג'ימס, והנחתי אותה בזהירות על גג המכונית. קירבתי את ג'ימס אל הכנף הבולטת במיוחד של הביטל שישמש ככיסא, והכנסתי אותו ל"רחם".

השעה שלוש וחצי בבוקר, רק באזור הסוהו והבילויים משתרכים אולי בשעה זאת שרידי המבלים וחסרי הבית. הדבר המשמעותי ביותר שמתרחש בלונדון באשמורת השלישית של הלילה הוא המפגש בין ג'ימס ויהודה.

אילו תושבים היו מציצים לרחוב מחלונם והיו רואים אזרח מתעלל בשוטר, מוריד ומרים אותו חליפות, תולש את זרועותיו, מעמידו כקוף, ובעיקר, חונק את צווארו כאשר השוטר אינו מגלה כל התנגדות.. בוודאי היו חשים לעזרתו, ומי יודע מה היה גורלי. אלא שהכיתה שלנו היתה ריקה מאדם. זו היתה הכיתה הכי גדולה בעולם, מוארת בתאורה מתחלפת מירוק לצהוב ואדום, ותלמיד יחידי, פרטי, בלונדון הענקית, בארבעים הימים של יהודאק - בעיר.

לא לימדתי אותו, רק התחברתי לנכונות שלו להתמסר. מפעם לפעם הולכתי אותו, כשידיי נטועות בגבו כשורשים, ואני צומח ממנו. הצבעים המתחלפים של הרמזור שמשו לי עקרונות. האדום היווה המתנה אנהיבציונית, הזמנה לשהות במקום ורגיעה הנוצרת מכך. בהמשך, מעבר לצהוב המכוון, המתכנן, שבו ההמתנה כבר מביטה קדימה וגולשת לירוק הביצועי, התנועתי. שם כל הצבעים מתחברים לקשת עקרונות מאוחדת,"all together".

השעה היתה כמעט ארבע בבוקר כשג'ימס עצר, ובטון חברי ודואג, "כמעט בוקר, אצלי אלה שעות עבודה, ואני גוזל ממך את שנתך. רציתי בסך הכל לחקור את מעשיך בלונדון, נחשפתי אליהם ונסחפתי".

הרגשתי נפלא, חשבתי לעצמי כמה היינו שנינו מפסידים אילו הצהוב היה מתחלף בירוק... הרי זו "מצווה הבאה בעבירה", וכמה האדום, הוא גם צבעם של מפגשים מיוחדים, אוהבים.

בשעה הקדושה שחלפה לא עברה שום מכונית ברחוב, בכל לונדון לא נעברה כל עבירה, רק שוטר אחד היה מועסק וגם זה, באי עשייה. באותה השעה שקטה כל העיר...

נגעתי בצווארו בפעם האחרונה עם כיוון של בוקר. ג'ימס סיים להיות תלמיד, חדר שוב לכובעו, ופניו נעלמו. ג'ימס חזר להיות השוטר!

לרגע התנתקנו. נדמה היה לי שעם כל התרומה שלי שלא היה בה זיק של שוחד, השוטר האנגלי עם הכובע עומד להחזיר אותי למקום העבירה. התכוננתי למר מכל, אלא שאז כאילו קרא אותי, הרים את ידו, הסיט את הכובע מעט לאחור ושוב פגשתי את העיניים הטובות, פחות עייפות. מתחת לכובע הופיע לא רק השוטר האנגלי. הופיע גם ג'ימס. וג'ימס השוטר האנגלי רומז לי להכנס חזרה למכונית.

נפרדנו, נכנסתי למכונית, התנעתי, אחזתי בהגה, ואז אני שומע את השוטר האנגלי שקוראים לו ג'ימס, החבר שלי, "מיסטר קופרמן, מה תזכור מהמפגש שלנו"? זה כבר לא היה קול של שוטר, כי אם של מורה. לעולם לא אעבור עוד באור אדום, עניתי.

בדיוק, ענה בקול של מחנך הגאה בהישג תלמידו, "אבל אם אתה בכל זאת מחליט לעבור, אתה חייב להסתכל טוב יותר ולהיות בטוח שאין שוטר מעבר לרמזור". המתין מעט והוסיף "מלבד אם אתה מחפש תלמיד כמוני". לסיום, חייך כולו, כולל הכובע, חיוך שנתן להבין שזה היה הומור אנגלי במיטבו.

לא נזיפה, וגם לא קנס, היו יכולים להשפיע על הנהיגה העתידית שלי יותר מהזמנה שכזאת לעבירה חוזרת..., מה שגרם לי להרהר בכל אותם קנסות ידיים שהיטלתי על צווארם של תלמידיי, עברייני תנועת הגוף.

כך הסתיים השיעור הפרטי ההדדי.

נפגשנו, נגענו זה בזה, כל אחד בדרכו, מאותה נקודת מוצא - אדומה.

בחזרה לראש העמוד


 

על אמנות ושיטה

יהודה קופרמן

אלכסנדר חקר את הרגליו,התנהגותו, יצירתו, וגילה את תגובות גופו לביטוים השונים של אלה. אלכסנדר שהיה שחקן, קריין, שפיו ושפתיו הם כלי ההגשה שלו, נוכח שכל חלקי גופו רוצים להשתתף, לתמוך בהפקת הקול והמילים.

כתפיים, זרועות, כפות ידיים ורגליים, כולן נעות פנימה ומעלה לכיוון השפתיים. זו היתה ההבחנה שלו כאשר חיפש בעזרת מראות את הסיבות להיצרות ולחנק שחש בחלל מיתרי הקול.

אם נתייחס לקצה השני של הגוף, לכדורגלן למשל הבועט ברגליו, נראה שכל חלקי הגוף שמעל רוצים להשתתף, ואכן הבעיטה תהיה צרודה,מזיפת וחסרת דיוק. אלכסנדר ראה את האדם כעץ השדה. הפרח, השיח והעץ, בנוסף לשורשים, זקוקים לשמש, אויר וגשם המקרקעים אותם, ובמקביל שואבים את צמרתם. כך האדם מוקף מכל עבר באותם יסודות, אלא שהוא חייב לשלם להם מסיי ערנות- על חטא גן העדן – על מנת שתכונות העץ יתקיימו גם בו.

בניגוד לגילויו של אלכסנדר, כל שאר העוסקים בגוף וביציבתו מסתפקים בנטיעות בלבד. נטיעות נטולות שמש, אויר ומים. כאשר אין הכרה בברכת הטבע הקיים, הברירה היחידה היא לפעול בדרכים גשמיות ומתוחכמות, נושאות שמות תואר שונים המתחילים במילה "שיטה". גם אלכסנדר בשלב המוקדם של מחקרו השתמש בשיטה פיזית, התעמלותית, והפעיל את שריריו כדי לייצב את ראשו בתמיכת הגוף שמתחתיו. למזלנו, הרגישות המיוחדת שלו הובילה אותו מגדת העשייה ומעל גשר האינהיבישן המרגיע והממתן, לעבר גדת ההתרחשות המוזמנת.

אלכסנדר נגע בפלא. הוא לא הכה בסלע, אבל נטה ידו וחצה את התלמיד לשניים: לגוף שנעזב מתרפק אל אדמה, ולראש שלא הצטרף כי אם התנוסס –כנס. ביניהם חוגג הצוואר את שחרורו בחרבה, בתוך הגוף. לקבלה הזאת קרא "כיוון", המתייחס למפה, לארכיטקטורה של הגוף, ומשאיר את הבנייה לכוחות שהיו נסתרים ובהמתנה, עד להכרה בהם.

על רקע זה הייתי אומר שאנחנו מלמדים ומקנים לא רק את היחס בין ראש צוואר וגו, אלא גם את היחס שבין האדם לסביבה. הייתי אפילו מקדים את היחס/קשר לסביבה, ליחס שבין ראש צוואר וגו. ההתמסרות לאוקינוס האנרגי שבו אנו נמצאים מאפשרת לראש, צוואר וגו להתייחס זה לזה בכבוד. התעלמות מגילוי זה מזמינה את השרירים לתפקד כאלטרנטיבה.

אלכסנדר גילה אומנות נפלאה המתבטאת בעקרונות ובאמצעים המקנים למורה מגע מיוחד, שונה ומרגש באמצעות ידיו. תחושת מגען מפגישה את הפיזי עם הרוח, ומקנה לתלמיד את תחושת הסביבה התומכת. התלמיד אינו מתייסר כאלכסנדר 40 שנה במדבר הספקות המבוכות והאכזבות. אלה הביאו אותו לייאוש, לכניעה. כאן במפגש של כניעה עם ידיעת מקומו של הראש, נוצרה להפתעתו של אלכסנדר התרחשות. הגילוי הוביל מכניעה לאי עשייה הכרתית ומתוכננת.

הגישה הזאת אינה עוד "שיטה". להיות מחובר לגורמי הטבע המשותפים לעץ השדה ולמורה, להעניק לתלמיד את התכונות האלה ולתרגם את תחושותיו הנעימות להבנה, זוהי אמנות טהורה, אם אלכסנדר היה חושב שייסד שיטה, היה קורא לה בשם Alexander system . לאלכסנדר הייתה היכולת להתרומם מעבר לגוף, להיפרד מהמוגבלות שבו ולהתחבר לאמנות החיים, ולכן איננו רשאים לצרף את שמו של אלכסנדר לשדות השיטה. המילה טכניקה שנלקחה מהשפה היוונית, משמעותה אמנות, ואנחנו מורים לאמנות אלכסנדר.

כאשר אני נשאל היום למקצועי. אני משיב שאני עוסק באמנות. בהמשך לסקרנות השואל אני ממשיך שאני פסל. כשאני נשאל באיזה חומר אני מפסל, אני מסביר שאני פסל אדם. "אז מדוע אינך אומר פשוט שאתה מסז'יסט, שיאצואיסט, מעמל, ועוד.." לעצמי אני חושב שאילו הייתי אומר לו שאני מורה ל"שיטת" אלכסנדר, מיד היה שוטח את הידע שלו בנושא, "אני יודע, אתה מראה איך לקום ולשבת ישר, איך להרים ולשאת משא, איך לעבוד, ראיתי בטלביזיה.. שמעתי מחברים.. זה כמו.... ." כן, זה מה שרוב האוכלוסיה, כולל רבים ממקבלי השיעורים יודעים על "שיטת" אלכסנדר לא נשאר לי אלא לאמץ את הדבקות בתואר האמן לעצמי. את ההמשך אסביר בידיי כאשר פי מופקד רק על הנקודות והפסיקים... .

על מנת שנמצא את הדרך למתעניין/תלמיד, חייבים לקבל ראשית עלינו, בהבנה ובאהבה שהטבע לא הסתפק בכך שברא את האדם, אבל ממשיך לאורך חייו ושנותיו לדאוג ולחבק, להזין, לגדל ולייצב אותו. זו ההבנה המאפשרת "אי עשייה". רק ידיי המורה מסוגלות להסביר את שתי המילים הפשוטות האלה . ידיים שבתוך מגען נשמעים בקול דממה דקה, שני קולות הבאים כאחד. הצהרת חופש לצוואר המשחררת אותו מאחריות לראש, וקול שני לעצמאות הראש והשתייכותו לגורמי שמיים.

בשיעור עצמו, התלמיד אינו כחומר ביד המפסל, כי אם ביד המפוסל. ידיי המורה הם שליחי הפסל האמיתי – הטבע –שכולנו, כולל המורה והתלמיד מחוברים אליו. הוא פועל עלינו בשלמות בשעה שהחיבור הוא אמוני, רווי רגשי התפעמות ותודה.

שמיים – ויסלבה שימבורסקה.
מזה היה צריך להתחיל: שמיים
חלון ללא אדן,ללא מסגרת,ללא שמשות.
פתח ומאום מלבד זאת,
אך פתוח לרווחה.


אינני חיבת לחכות ללילה בהיר,
או להרים את ראשי,
כדי להתבונן בשמיים.
יש לי שמיים מאחורי גבי,בהישג יד,ועל העפעפיים.
השמיים מתהדקים מסביבי
מרימים מלמטה


אפילו ההרים הכי גבוהים
אינם קרובים לשמים יותר
מן העמקים הכי עמקים.


אין הם נוכחים בשום מקום יותר מאשר במקום אחר.
השמיים מכבידים על ענן באותו חסר רחמים
שבו הם מכבידים על קבר.
החפרפרת חשה התרוממות רוח שמימית
בדיוק כמו הינשוף המרפרף בכנפיו.
דבר הנופל לתהום
נופל משמיים לשמיים.


(חלק מ"שמיים" לויסלבה שימבורסקה. תירגם רפי וייכרט)

לאגודת הגג שבה תוארנו וזהותנו נמהלים ומטשטשים, יש מטרה משותפת, מוגדרת. באגודה זו חברים כל מיני גופים בעלי שיטות. באימוץ התואר "שיטה" אנחנו נגררים גם לשנוי אופייה של המטרה השוכנת בתוך אמצעיה . לכבודה של הטכניקה ולכבודנו חשוב לחזור לשמה ולשמיה.

הדברים נכתבים בשעת טיסה לאירופה. מטוס ענק, מכיל בתוכו כ200 נוסעים. לא הטייס נושא את המטוס,

כי אם אוויר השמיים. אותו יסוד המשותף למטוס, לצפור, לענן, למלאך.. פועל גם על ראש האדם, שיתרונו על האחרים שאינו חייב להפעיל מנועי גוף, וגם לא להניע כנפיים. הראש אינו ממריא, הוא נשאב.

אל תכונות השמיים מחבר המורה את התלמיד באמצעים סמויים ונטולי עשייה. מקדונלד קרא להםinvisible impulse. זאת אמנות אלכסנדר שבה התחושה היא לא רק סיפוק שקיים כנראה אצל המטפל השיטתי, כי אם עונג רב, נעימות, תקשורת אנושית מעניקה ומקבלת, ותכונות העץ באדם.

בחזרה לראש העמוד


 

עידוד הניגוד

יוסק'ה אדמוני

מאמרו המעניין של אבי גרניט (המושג – OPPOSTION בשיטת אלכסנדר – בבטאון הנוכחי) "גירה" אותי לבטא את עמדתי בנושא שהיא בהחלט לא מנוגדת, אבל, כפי שתראו היא אולי מדברת בלשון עממית. כי, כשהייתי חניך במכוני הכשרת מורים (תודה לאל בשלושה ובשלוש ארצות שונות) קשה היה לי לקלוט וליישם את רוב הדברים (שינוי הרגלים ואי עשייה...) ולכן, חיפשתי דרכים קלות יותר להנחיל לתלמידי ALL ABOUT WHAT IS כדי שלא יעברו את "הייסורים" שאני עברתי, שהגיעו, לא אחת, לרמת תסכול, שמא אני אטום וחסר יכולת תפיסה...

אמרתי וכתבתי, לא פעם, שטכניקת אלכסנדר עוסקת בהוראת שימוש ותפקוד של יצירה כה נשגבה ומורכבת המכילה אלמנטים נפשיים, רגשיים, רוחניים, פיזיים, כימיים ועוד, שאיש – אף איש בעולם לא מסוגל להבין מעבר ל"מה זה עושה". אנו תקועים בשאלה "איך זה נעשה" וחוקרים, מנסים ושוב חוקרים ושוב מנסים. אבל, את האמת הצרופה לא נבין. לכן, קשה מאוד להסביר, כל שכן, ללמד אחרים את סוד השימוש והתפקוד הנכון.

"היצירה" האדירה – האדם – מתוכנתת באופן כזה שאין צורך לשפרה, אבל, איך שומרים עליה "שלא תפגם ותזייף"? "טכניקת אלכסנדר" מלמדת ומחנכת בעיקר איך לזהות את היכולות, את הכישורים, את התחושות, ההבחנות והאמצעים שאתם נשמור על איזון המערכות המורכבות והרגישות שיש לנו מטבע בריאתנו.

מאחר ו"נדרתי" שאני אפשט את הדברים לתלמידי על מנת להקל עליהם – אשתף אתכם בכמה הגיגים:

  • למושג ניגודים אפשר לציין את הכלל של "שכר ועונש" ואת "הבחירה" בין טוב לרע ואין
  • לימוד של "כזה ראה וקדש", אלא שיקול דעת והבחנה נכונה של מה "כדאי לי" ואם אין
  • כדאיות – אין התעניינות.
  • הגוף העילאי שלנו מסמן לנו כל הזמן אותות כדי לשמור על קיומנו הבאים לידי ביטוי בגירוי: "כאב" המאותת צורך באכילה ושתייה, או הפרשת צרכים; "כאב" המזהיר מכוויות ודקירות; "כאב" על אובדן וצער; "כאב" של התכווצויות שרירים ועייפות; "כאב" של אהבות נכזבות ומצפון לא נקי ועוד.
  • הכושר שלנו ללמוד, להשכיל, ולהחכים, הוא היכולת להתנסות ולהסיק מסקנות בייחוד מיכולת ההבחנה בין ניגודים כמו: כבד – קל, קשה – רך, מר – מתוק, שמח – עצוב, גבוה – נמוך ובין כאב – ל... מה הניגוד לכאב?!! בעיה שאנו כמורים ל"טכניקת אלכסנדר" צריכים לפתור לתלמידינו, שכן הם באים אלינו רובם ככולם בגלל הכאב שלהם שניגודו הוא "עונג", "שמחה", "הנאה", "אושר" ו"נחת רוח".
  • זה מה שתפקוד נכון צריך להעניק לנו. גופנו מלא בחיישנים של "סיפוק והנאה", בסנסורים של "עונג", תרמוסטטים של איזון חום גופנו ו"מצב רוחנו" ובחושים רגישים לכל הדברים הנפלאים הסובבים אותנו בעולם ובתוך גופנו.
  • מה שעלינו לעשות הוא, לאתר את כל הסיבות והגורמים שמפריעים לתפקודנו ולהלחם נגדם כדי לתת לכוחות החיוביים שבנו לנצח, להשתבח ולהתרווח.
  • כשמדברים על אינסטינקט – שהוא לפי המילון "חוש טבעי, יצר (התעוררות) מלידה ולא מתוך לימוד ועיון", אנו יכולים בהחלט להבדיל בין האינסטינקט החיובי והטבעי שלנו לבין רפלקסים ש"התלבשו עלינו בכורח "מלחמת הקיום" שהן "תוספות" הנובעות מדחפים , מתחים ולחצים ומה שאנו מכנים "הרגלים " של "אחזקת יתר" ( OVER DOING ).
  • ההרגלים הללו מריצים אותנו להשיג "סיפוק תשוקות" במקום "מילוי צרכים". הם דוחפים אותנו לעשיית "קיצורי דרך" ואמביציות. הם מנוגדים לשימוש במוטיבציה, בחירת דרך נכונה ואמצעים מתאימים להשגת מטרות.

    בסטודיו שלי התקנתי מפסק בעל שני מתגים, שהאחד מפעיל את האור בחלק אחד והשני בחלק האחר של החדר. בפגישה הראשונה עם כל תלמיד, הוא יושב קרוב למפסק, כשרק מתג אחד מופעל. במהלך השיחה על הרגלים טובים ו"רעים", אני מבקש ממנו להפעיל את המפסק, כדי שהאור - בחלק האחר של הסטודיו – יפעל. פה עלי לציין, שהפכתי את המפסק כך, שהוא שונה מהתקן הרגיל וכדי להדליק אור צריך דווקא להוריד את המתג.

    כשאני רואה את התלמיד שולח את ידו למפסק, אני אומר לו: "אל תכבה" ותמיד הוא מכבה. פה יש דוגמא של שימוש בהרגל "חיובי" (הוא לא צריך לחשוב, הוא כבר מתוכנת להדליק ע"י הרמת המתג).

    אבל, כשהתלמיד אפרקדן על השולחן ומתבקש לא להפעיל את השרירים הרצוניים שלו, הוא לא מצליח להניח להם והתגובות של עשיית יתר, החזקה, משיכה, הרמה – כל אלו הם "הרגלים" פסולים, כי הוא לא מסוגל לשלוט במנגנון ובמערכת "הרצונית" שלו.

    לימוד ותרגול ההבחנה בין מתח לשחרור, אחזקה לעזיבה, קל יותר אם אנו מאפשרים לתלמיד לזהות את המצב השלילי לעומת החיובי, משמע להבחין בניגודים.

    אין שיעור טוב יותר להמחשת הצורך בנשימה מלאה ומשוחרת, מאשר לומר לתלמיד להפסיק לנשום עד כמה שיוכל (עד "שיתפוצץ") לא מעט מהם לא חשו בעברם (עד לאחר הניסוי) את עוצמת החיוניות של הנשימה. או, כשהתלמיד מתבקש ללכת עד לרחוב עם עיניים עצומות – לאחר הניסוי הוא לא רק נהנה לראות, הוא גם מתחיל להבחין.

    כדי להמחיש לתלמיד את כוח העילוי/תמיכה ( ה- UP) שהטבע נתן לנו נגד כובד המשיכה ושהוא "משתמש" בו בלא הבחנה ובאופן לקוי, יש, כמובן, לגלות את הניגוד הזה.

    בניגוד לכוח המשיכה, יש לנו אורגניזם של כוח תמיכה בעמוד השדרה, כמו לגבעולים ולעצים, כלפי מעלה. אם תעמידו "במבחן" את כוחו של עמוד השדרה, הוא יעמוד בו בגאון (כמו האפריקניות, או הערביות הנושאות על ראשן ענפי עצים, או כדים כבדים) כי יש משהו שמעורר אותו למלא את ייעודו ויכולתו.

    תרגיל הישיבה על כסא והקימה ממנו גורמים לתלמידים הרבה תהיות ותסכולים, איבוד שיוו משקל ו"עשיית יתר" ללא כיוון. אבל, אם נמחיש להם את עוצמת כוח העילוי הם "יגלו" אותו ביתר שאת, לדוגמא: כשהתלמיד מתבקש לרדת לישיבה, המורה מדגיש ואומר: "אל תנחת, או תשקע בכובד גופך לכסא, אלא תרחף אליו כשחלק גווך העליון כאילו תלוי בגומי לשמיים ", הוא יתקשה לעשות זאת בלי "עזרת המורה", כלומר: המורה יוסיף מידה מסויימת של "מעמס" למשקלו, דבר שיגרום לאורגניזם שלו להתנגד ל"נפילה".

    הניסיון מראה שהתלמיד "מצליח" להתגבר לא רק על כובד המשיכה, אלא על העומס המדוד מאוד של המורה, דבר שממחיש לו באופן הכי ברור את "כוח" העילוי (UP). רוב רובם של התלמידים מזהים ביכולת הזאת את האורגניזם שהיה חבוי ושל "נוצל" עד כה.

    בשלב שני, הוא יתגבר על כוח המשיכה ו"העומס", גם בקימה מהכסא וגם בעלייה על בהונות (הכריות) וגם בירידה לכסא וקימה כשהוא על בהונותיו.

    לאור ניסיוני, מצאתי דרך זו כיעילה להמחשת "הסוד האנרגטי" שניסו מורי להנחילני במושג UP"".

    לסיכום:
    אם אתה רוצה להגיע למעלה, אתה חייב להרגיש את הקרקע עם משקלך ועם כוח העילוי הנסתר שלך. כפי שאמר ארכימדס: "אם תתנו לי נקודת אחיזה ומשען, אוכל להניף גם את כדור הארץ כלפי מעלה".

    בחזרה לראש העמוד


     

    זה מזכיר לי

    יהודה קופרמן

    מה מזכירים המשפטים הבאים שנאמרו ע"י אושו (כשהנעל מתאימה)

    • ניתן לספק צרכים, לא תשוקות.
    • תשוקה היא צורך שהשתגע.
    • צרכים הם פשוטים, הם באים מהטבע.
    • תשוקות הן מאוד מורכבות, הן לא באות מהטבע.
    • המרחק בינך לבין התשוקה תמיד נשאר אותו מרחק.
    • צרכים הם פשוטים, אפשר לענות עליהם - אתה רעב ואתה אוכל,
    • תה צמא ואתה שותה, אתה עייף ואתה הולך לישון.

    (בין הפותרים נכונה, יוגרל פרס)

    בחזרה לראש העמוד







    בחזרה לרשימת הביטאונים



 

 
   
עמותת ארגון המורים לטכניקת אלכסנדר בישראל  |   טלפון: 03-5226172  |   ת.ד. 16163, תל-אביב 61161  |   ארגון המורים בפייסבוק

הצהרת נגישות


   
על התמונה והשיטה