על השיטה

מאמרים

מרק פרפר

מאת ויויאן מקי (Vivien Mackie)
תורגם על-ידי יוסי תור

הזמן את עצמך להתמסר לתוך המוזיקה, כדי להופיע מחדש שונה.

לפעמים, היה פבלו קזלס משחק איתי משחק קטן בזמן שהיה מוציא את מקטרתו ומצית אותה ולפני שהיה ניגש "לעינינים הרציניים" – לתת שיעור. הוא היה מנגן לי משפט מוזיקלי קצר כאילו חבט לעברי כדור פינג פונג. והמשחק היה "לחבוט" לו חזרה את המשפט בדיוק כמו ששמעתי אותו, ומיד. "עשי כך" היה אומר לי כשהיה מושיט ידו לגפרור נוסף והיה "זורק" לעברי משפט נוסף.

משחק קטן זה היה מרגש מאד במובן הפיסיולוגי מאחר ולא היה לי מושג איזה קטע הוא עומד לנגן ולכן היה עלי לשמור על ערנות ומוכנות לקראת כל מה שיבוא. הדבר גם היה מרגש במובן הרגיל יותר מאחר ותמיד הצלחתי – ותמיד הייתי מופתעת מכך שהצלחתי.

שנים רבות לאחר מכן, בשעה שנתתי שיעור בנגינה בצ'לו לתלמיד בקורס שלי למורים לשיטת אלכסנדר, עלה בדעתי לנסות אתו את ה"עשה כך" (התלמיד היה מוסיקאי מקצועי אך נגן מתחיל בנגינה על צ'לו). המשפטים המוסיקליים שנתתי לו היו אמנם פשוטים יותר מאלה שקזלס נתן לי, אך עדיין היו משופעים באלמנטים ששום מורה שפוי לצ'לו לא היה מצפה שתלמיד עם ניסיון של כמה שבועות נגינה בלבד יהיה מסוגל לבצע. היו שם סלסולים, מעברי מיתרים, הדגשות, מעברים למצב גבוה ותלמידי ביצע את כולם בדיוק מרבי. שנינו היינו המומים. הדבר המשותף לשנינו כתלמידים במשחק הזה היה חוסר האפשרות המוחלט להכנה מוקדמת לקראת מה שעומד לקרות. לתלמיד שלי לא היתה כל טכניקה בנגינה בצ'לו שבה יכול היה להשתמש, דבר שהקל עליו, בעוד שעלי היה להניח הצידה את כל הידע שלי. היה זה מעניין לשמוע מאוחר יותר שתלמידי ייחס את הצלחתו במשחק לכך שבפעם הראשונה בחייו המוסיקליים הרשה לעצמו לטעות (מעניין שאחרי כמה שיעורים נוספים, כשמיומנותו בנגינה גברה, המשחק "עשה כך" כבר לא הצליח כל כך).

היה ברור, מתוך ההתנסות הראשונית הזאת, שתלמיד שלי היתה רשת ענקית של מערכת קליטה, משהו הדומה למסך רדאר, ושהיה זה הדבר הקל ביותר למערכת ההנעה שלו להתגייס כדי להחזיר מיד ובאופן מושלם את מה שזה עתה נקלט.

האמנתי אז, שרשת קליטה נפלאה זו קיימת בכולנו, ושמעתה המשימה שלי היא למצוא דרך ללימוד הנגינה בצ'לו שתשמר את הרשת הזו שלמה ובלתי מופרעת. איך לפתח ולא להרוס. איך לעזור מבלי לשבש – חידה שייתכן ותידרש תקופת חיים שלמה לפתרונה. פתרון אפשרי היה למצוא דרך להישאר ברווח שבין קבלת הגירוי לבין התגובה, "לנקות" אותו מכל תגובה מוקדמת מדי, מחרדה, מציפייה, כדי שהתגובה המופלאה תתרחש ללא הפרעה. ואכן כאן בדיוק, בין הגירוי לתגובה, היה שדה המחקר המיקרוסקופי של אלכסנדר, וכאן טמונה תשובתו המקיפה. סבורה אני שהיה זה פרסי קרתי, מאמן האתלטים, שאמר : "יש להדגיש בתוקף, שהיכולת לרוץ מהר מאד איננה תוצאה של נחישות רבה לרוץ מהר, אלא היכולת לתת את עצמך למשימה. זה יותר "להתמסר ל-" ולא "להחליט לעשות" ".

"אהה" חשבתי לעצמי כשקראתי זאת לראשונה, "הנגינה בצ'לו היא בדיוק אותו הדבר". הויתור – זה החלק שקשה כל כך, השארת כל המטען ורשתות הביטחון מאחור. כמובן שידיעת התפקיד ביסודיות הכרחית, ולשם כך קיימות כל שעות האימונים הארוכות. זה הזמן בו אנו לומדים את התפקיד בנחת וללא חיפזון, מאחר ואותו ידע אינטימי והכרחי, יתגנב ויעלה כשאנו בוחנים את היצירה – נוגעים בה כמו פסל, מתבוננים בה כמו צייד, טועמים אותה, מריחים אותה, נהנים ממנה בכל חושינו, מאפשרים לה להעלות אסוציאציות מניסיונות העבר שלנו ומדמיוננו, ולחלחל לתוך הווייתנו. ואז בשעת הביצוע, מגיע הרגע להניח לכל זה, לבלום את כל הדחפים ל"לדאוג ש", "להבטיח ש", "להתרכז ב", ולהיכנע , להתמסר.

מספרים לי שכשהתולעת מגיעה לשלב הגולם, מתפרקים התאים המרכיבים אותה למעין מרק, שבו, תוך זמן נתון, מתחברים התאים מחדש ויוצרים פרפר. הקליפה המגנה של הגולם שומרת על המרק היקר מפני כל צרה עד שמגיעה שעתו של הנס להתרחש.

האין זה בדיוק הדבר לו אנו זקוקים ? להניח לכל מה שאנו יודעים – עבודת הנמלים של לימוד היצירה, להתמוסס תוך מעין מרק ביולוגי, שאותו אנו שומרים על אש קטנה עם כל הידע הקודם שלנו אצור בתוכו, עד אשר הרעיון של המוסיקה, בין אם היא מאולתרת או לא, רגע אחר רגע יוצר את עצמו ? האם למדנו מספיק בלימה (inhibition) כדי לאפשר זאת ? אם לא, אני סבורה שאנו חייבים לעשות זאת.

מחברת המאמר, ויויאן מקי (Vivien Mackie), למדה צ'לו אצל פבלו קזלס בצרפת בשנים 1952-1955, והינה מבצעת ומורה למוסיקה. בשנים 73-1970 הוכשרה בלונדון כמורה לטכניקת אלכסנדר. ניהלה במשך כמה שנים קורס למורים לטכניקת אלכסנדר במלבורן , אוסטרליה, בו למדו מוסיקאים שלימדו וניגנו סוגים שונים של מוסיקה.

ויויאן מקי השתתפה בקונגרס העולמי האחרון לטכניקת אלכסנדר שהתקיים בירושלים, ונתנה כמה שיעורי הדגמה מאלפים על השימוש בטכניקת אלכסנדר במוסיקה.

בחזרה לרשימת המאמרים

לראש הדף